תוספתא כפשוטה על תרומות ו:ח

37-38. סאה ערלה שנפלה למאתים ידע בה וכו'. וכ"ה בד ובראבי"ה (סי' תי"ט ח"ב עמ' 36) ובכי"ע, אלא שבכי"ע הסדר הפוך (כלומר, ה"ט ואח"כ ה"ח), והנכון כלפנינו, עיין להלן. ובהשגות הראב"ד (פי"ג מה' תרומות ה"ו) גרס כאן: סאה תרומה שנפלה וכו', עיין ע"ז להלן. והנה כאן מפורש שאין הסאה הראשונה מתבטלת אלא אם ידע בה, ולפי שיטת הר"מ וסייעתו בתוספתא (עיין מ"ש לעיל שו' 33–34) שהחכמים הם שמחלקים בין ידע ולא ידע, הרי ברייתא זו כחכמים, אבל לפירוש הריבמ"ץ וסייעתו (עיין מ"ש לעיל שם) שר"ש הוא המחלק בין ידע ולא ידע, אבל לחכמים אפילו אם ידע אסורה כל זמן שלא הגביה, הרי לכאורה ברייתא זו כר"ש דוקא. ברם כבר אמרנו (לעיל שם) שדווקא בתרומה מצריכים החכמים הרמה, אבל בשאר איסורים שאינו צריך להגביה, 27 עיין מ"ש לעיל פ"ה הע' 50. הרי ידיעה גרידה מספיקה, וכיוון שידע, כבר בטלה, והברייתא שלנו היא כמשנת ערלה (פ"ב מ"ג): והערלה מעלה את הערלה, עיי"ש בר"ש, והיא ככו"ע. ועיין בבאור הגר"א יו"ד סי' צ"ט ס"ק ו' אות ט"ז ומ"ש להלן. ובראבי"ה הנ"ל מקשה מכאן על הראב"ן (שהולך בשיטת הר"מ הנ"ל), דהרי מוכח שלשיטתו ברייתא זו כרבנן דווקא (עיין מ"ש לעיל), וא"כ קשה למה אמרו חכמים במשנתנו (פ"ה מ"ז): סאה של תרומה שנפלה למאה והגביהה ונפלה אחרת הרי זה מותרת עד שתרבה תרומה על החולין, ולמה צריך הגבהה, הרי ידיעה גרידה מספיקה, לשיטתם, כפי שמוכח מכאן ומלעיל ה"ה. 28 קושיא זו כבר תרצוה האחרונים, שבמשנתנו רבותא קמ"ל שאעפ"י שהגביה את התרומה מ"מ אסורה ברבה האיסור על ההיתר, משום שאנו חוששים שמא עלו חולין גרידא בהרמותיו הקודמות, אבל אם לא הגביה הרי פשיטא הוא שיש כאן רוב איסור, עיין בפר"ח יו"ד סי' צ"ט. ועיין להלן שו' 40. ולפיכך נוקט שם הראבי"ה בפירוש הריבמ"ץ שהחכמים אוסרים בכל עניין אפילו אם ידע, ור' שמעון הוא שמחלק בין ידע ולא ידע, והתוספתא כאן היא כר"ש. וכן מסיק בשמו אף באו"ז ח"ד (ע"ז סי' רע"ח), והוא ממשיך (שם סי' רע"ט): וליכא למימר דדוקא גבי תרומה אזלי רבנן בתר הגבהה, מפני שצריך להרים התרומה, אבל בשאר איסורין שאין צריך להרים הכי נמי דמודו לר' שמעון, ובידע בה סגי, לא היא, דאין חילוק בין תרומה לשאר אסורין וכו', דמותרין מיד באכילה ואעפ"י שלא הרים, אבל מה שצריך לתרום בתרומה היינו מפני גזל הכהנים וכו', ואפי' לגזל השבט לא חיישינן אי יהיב ליה דמי, ואין צריך להרים אפילו בתרומה, דהא ליכא גזל, שפרע לו הסאה של תרומה. 29 ועיין בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תש"ל, מיוחסות סי' קפ"ב ורא"ש חולין פ"ז סי' ל"ז. ולדברי הרשב"א כל התערובת מותרת באכילה אפילו לשיטת הר"י, אלא שחייב להרים. והנה נקט רבינו כאן כשיטת רש"י (בכורות כ"ב ב') שתרומה שנפלה למאה של חולין, מותרת כל התערובת באכילה מיד, ואם משלם לכהן דמי הסאה אינו צריך להגביה. ברם רוב הראשונים חולקים על רש"י, 30 עיין מ"ש לעיל הע' 12. ובשיטת בני א"י בוודאי אי אפשר להעמידה (עיין מ"ש להלן סוף שו' 40–41 ופ"ח שו' 3–4). וכן אמרו בפירוש בירושלמי ערלה (פ"ב ה"א, ס"א ע"ד) שהגבהת התרומה היא כעין הפרשה, 31 וכן אם נפלה תרומה טמאה שלא באה ליד כהן למאה חולין, נותן לכהן את הסאה אעפ"י שאין כאן גזל השבט אלא כשיעור דמי עצים. ועיין בירוש' כאן פ"ה ה"ח, מ"ג ע"ד, וב"ב רפ"ו, ט"ו ע"ב, ובד' קושטא שם, ובתשב"ץ ח"ב סי' רע"ב ובנוע"י ב"ב שם ומ"ש במחברתי תלמודה של קיסרין, עמ' 68. ושם השאלה היא בתרומה טמאה שכבר באה ליד כהן שנפלה למאה חולין, ונהנה ישראל ממנה, ולפיכך חולקים, כמו בנפחא, עיין בבלי ב"ק מ"ז א'. עיי"ש. ועלינו לקבל את פירושי הראשונים שבכל מקום שהצריכו חכמים הגבהה, התערובת אסורה כל זמן שלא הפריש. 32 ותרומה שאין הכהנים מקפידים עליה שאני, מפני שלא חייבו אותו להגביה. עיין לעיל פ"ה שו' 42. נמצאנו למדים שהחילוק בין תרומה ושאר איסורים שדחה רבינו בעל או"ז במקומו עומד, לשיטת רוב הראשונים. ובערלה אף החכמים מודים שידיעה גרידה מספיקה, וכן בירושלמי ערלה (פ"ב ה"ב, ס"ב ע"א): ידיעת ספק מהו שתתיר כידיעת וודאי. היך עבידא, היו לפניו שתי קופות, אחת יש בה מאתים ואחת אין בה מאתים, נפלה סאה ערלה 33 כ"ה בנוסח הרש"ס שם, ל"ח ע"א (ואעפ"י שאפשר שהגיה כן מעצמו, עיי"ש בפירושו שכתב: ה"ג, מ"מ וודאי הוא שהיא הנוסחא האמיתית). אבל בהוצ' שלפנינו, בכי"ר, בר"ש שם פ"ב מ"ג ובראבי"ה סי' תס"ט, ח"ב, עמ' 37: תרומה . וכן נשתבש אף כאן בתוספתא לפני הראב"ד, עיין להלן בפנים. לתוך אחת מהן, ואין ידוע לאיזה מהן נפלה, ואחר כך נפלה בשנייה, מדדה ומצא בה מאתים ושתים וכו'. קופה אחת ספק יש בה מאתים, ספק אין בה, נפלה סאה ערלה 34 כ"ה בנוסח הרש"ס הנ"ל, וכ"ה בראבי"ה הנ"ל בכ"י אחד. ולפנינו וכן בכי"א של הראבי"ה: תרומה, עיי"ש הערה 25. לתוכה וכו'. והשאלה היא לפי החכמים, מפני שבערלה שאינה צריכה הרמה, אף הם מודים שידיעה מתירה, כבתוספתא שלפנינו. ובראב"ד (פי"ג מה' תרומות ה"ו) גרס כאן בתוספתא: סאה תרומה שנפלה למאתים וכו'. ולפי גירסא זו עיקר החידוש הוא בסיפא, שאם נפלו לפחות ממאתים התערובת אסורה, ואין הידיעה מספיקה להעלות את התרומה (כפירוש המהרי"ק במקומו), ומכאן שהחכמים סוברים שאפילו אם ידע אסור, והברייתא היא כחכמים שחולקים על ר"ש. ברם כבר ראינו שנוסח הראב"ד מתנגד לכל כתה"י, המקויימים גם ע"י הראבי"ה הנ"ל, ולרבינו הראב"ד נזדמן נוסח משובש, עיין הע' 33 והע' 34.

38. לפחות מיכן הרי זו אסורה. לפי גירסת הראב"ד הנ"ל, יש בבבא זו משום חדוש רב (עיין מ"ש לעיל), ולפי גירסתנו צריך לפרש שאפילו אם רבו אח"כ פירות היתר כנגד הראשונה, כבר נאסרה, ואין הידיעה מועילה אלא בשעה שהיא מתירה, אבל אם בשעת הידיעה היתה אסורה, הידיעה אינה מעלה ואינה מורידה, וצריך היתר כנגד שתיהן.