תוספתא כפשוטה על תרומות ג:ד

11-12. ר' יהודה או' מודיד אדן את טבלו וכו'. בכ"י בטעות: מוריד אדן וכו'. ובד ובכי"ע ובכפו"פ פי"ח עמ' תל"ה מודד אדם וכו', והיא היא. ועיין מ"ש על הכתיב "אדן" לעיל ריש ברכות, ועיין בצופה הצרפתי חנ"ג עמ' 214. וסתם משנתנו (פ"א מ"ז) כר' יהודה.

12. ובלבד שלא יתרום במדה שוקל וכו'. וכ"ה בירושלמי פ"א סה"ז, מ' ע"ד, וכן היה לפני בעל כפו"פ הנ"ל. ובד ובכי"ע יש כאן חסרון. ובטעם הדבר שהוא אינו תורם במדה אמרו בירושלמי (כאן ה"ז, מ' ע"ד): ונחשב לכם תרומתכם. במחשבה את תורם ואין את תורם במידה ובמשקל ובמניין. ועיין בר"מ פ"ג מה' תרומות ה"ד. ואעפ"י שלפי דרשה זו מפורש כן בקרא, מ"מ אפשר לפרש את הכתוב שיש לו רשות לתרום באומד, ואין הוא מחוייב לתרום במדה, אבל התורם במדה עדיף, ולפיכך בארו הראשונים שאין לנו להוסיף על הכתוב ולומר שהתורם במדה עדיף, שמכיוון שמדין תורה הוא פוטר את הכרי באומד ובהפרשה כל שהיא, הרי יש לחשוש שמא יתרום באומד, ואח"כ ימדוד וימצא שתרם פחות (או יותר) ממה שכיוון ויוסיף (או יפחות) על המדה, ונמצא מקלקל את התרומה (או את הפירות). אבל אם תורם מאומד גרידא הרי דעתו לכתחילה למה שיפריש, הן פחות הן יותר. 8 השגות הראב"ד פ"ג מה' תרומות ה"ד, ועיין במל"מ שם. אבל במעשרות אין לחשוש לכך שהרי אסור לו לתרום באומד, ואינו קובע שם אלא אחרי המדידה, וכבר יודע כמה עישר. אבל הראב"ד לא קיבל את טעם הריבמ"ץ עיי"ש בהשגות פ"ג ה"כ. ובריבמ"ץ (פ"א מ"ז) פירש ע"פ הירושלמי (פ"א ה"ד, מ' ע"ד) שיש חשש שיתרום שלא מן המוקף אם יתרום במדה ובמשקל. אבל אם הוא תורם באומד גרידא, הרי יתרום מן המוקף כדי שיוכל לשער יפה את המורם ביחס לכרי. 9 ועיי"ש בריבמ"ץ הנ"ל סד"ה אבל תורם, וכנראה שצ"ל שם: דבעינן שיהא כל הכרי במק' אח' (כלומר, במקום אחר) וכו', ונשתבש: כל הכרי ממורח.

14-15. לא במדה ולא במדוד וכו'. כלומר, מן הטבל המדוד. ולפי דעתו אסור למדוד את הכרי לפני שתרם, וזה מתאים לאגדה שבמדרשות 10 עיין ב"ר פס"ד, ו', עמ' 706, ובמקבילות שצוינו שם. שיצחק מדד מפני המעשרות 11 "המעשרות" כאן הם בדווקא ואינם כוללים תרומה, עיי"ש בפסיקתא ובתנחומא שצויינו בב"ר הנ"ל. כלומר, אחרי שתרם.

16. ואמ' לנו היו מונין וכו'. יפה פירש בח"ד שאנו רואים מעובדא זו שמצוה לתרום מן המנוי והמדוד, ואינה רשות גרידא, וכן יוצא ברור מן העובדא שלהלן. ובפסיקתא רבתי פכ"ה (הוצ' רמא"ש, קכ"ז ע"ב): יצחק הפריש תרומה גדולה. 12 מסורת האגדה שבפסיקתא היא עתיקה ומתאימה לס' היובלות, ולפיה תקן אברהם מעשר ראשון (פי"ג, כ"ה-כ"ו) ויעקב תקן מע"ש (פל"ב, ט'-י"א). ועיין במקורות האגדה שציין הרמ"מ כשר בתורה שלמה בראשית י"ד, עמ' תרי"ט, הע' קל"ב. ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בארץ ההיא מאה שערים 13 כלומר, יצחק שיער אחד ממאה לשם תרומה, והוא שיעורה לשיטת הפסיקתא. וכן בירושלמי כאן (פ"ד סה"ג, מ"ב ע"ד): עד כמה אדם פוטר טיבלו דבר תורה. ר' יוחנן אמר אחד למאה כתרומת מעשר. וכן במדרשים שפרסם מאן (בספרו .The Bible etc), עמ' רס"ז: תרומה גדולה בקש מהם וכמה שיעורה וכו', ויש אומרים א' ממאה. וכן בתנחומא תרומה סי' ד': שאם אינו נותן לו (כלומר, לכהן) א' ממאה יהא יודע שאינו גוזל אותו השבט אלא לי. ועיין בהוצ' בובר שם סי' ג' הע' י"ח. וכן מצינו בבית נמר שהיו מניחין פאה אחד ממאה (ירוש' פאה פ"ד ה"ג, י"ח ע"ב), אעפ"י שלפי ההלכה המקובלת שיעורה אחד מששים. ומשום זה הזכירו אותם לגנאי. ובפיוטי יניי הוצ' זולאי, עמ' שפ"ז: גאולי משבעים כמיחולים תרומה וכו', כלומר, ישראל שנגאל משבעים עמים הוא כתרומה מחולין. וכנראה שהיה לפניו מקור שדרש שתרומה היא אחד משבעים. ואעפ"י שלהלן בסמוך הוא אומר: לכן תרומה אתרום אחד מארבעים, אבל כן היא דרכו לצרף מקורות שונים ולפייט על פיהם. ועיין מ"ש להלן פ"ה ה"ז, שו' 27, ד"ה תרומה שנטמאת. ועיין ב"ד פמ"ח, י"ד, עמ' 490, ובשנו"ס. וכו', שהיה מודד כדי להפריש תרומה. ואגדה זו היא בשיטת החכמים כאן ובשיטת ר"מ להלן, שמצוה לתרום מן המדוד.

16-17. מעשה בזקן אחד בערדסקיס וכו'. ושם היתה מקום ישיבתו של ר"מ, ורשב"א שמש אותו במקום זה, עיין בציונים של הורוביץ א"י ושכנותיה ערך ארדסקוס.

17. שהיה שוקל את כלכלתו מלאה וכו'. כנראה שר"מ שבחו על שדייק במשקל הטבל, והרי משקל היא מדה המצמצמת ביותר כמשנת תרומות פ"ד מ"ו. ושמא יש כאן אף קצת הערמה, ששקל מקודם את הכלכלה יחד עם הטבל ונמצא שעדיין לא מדד למעשה את הטבל עצמו, ואח"כ שקל את הכלכלה וידע ע"פ חשבון את מדת הטבל, ויוכל להיות בטוח שלא יפחות כשיתרום אח"כ באומד. ובמעשה זה יצא הזקן ידי כל הדעות.

18-19. הרי אלו תרומות. כ"ה בכי"ע, ופירושו, הרי הורמה תרומה מהן. 14 דוגמת: היין תרום (להלן פ"ד ה"ח שו' 29, כגי' הראשונים, עיין מש"ש); אין חזקתו תרום (בבלי חולין י"ד א') ועוד. ועיין אף במשנת שקלים ספ"ג. ובד ובכי"ו בטעות: תרומה, וצ"ל: תרומ', תרומות. ובסמ"ג עשין קל"ד, קצ"ז ע"ד, וכן בכפו"פ פי"ח עמ' תל"ח, מעתיקים מכאן: הרי אלו פטורין, וניסחו ע"פ הר"מ ספ"ד מה' תרומות ששינה את לשון התוספתא לסיגנון יותר ברור.

19. מפני שלבו לתרום על הכל. וכ"ה בד ובכי"ע ובסמ"ג ובר"מ הנ"ל בכת"י תימן. אבל בר"מ בהוצאות שלנו ובכ"י על קלף ובכפו"פ הנ"ל: מפני שבלבו וכו'. והיא היא. והקשר בין הברייתות הוא שתרומה היא באומד, ולפיכך אנו תולים שתרם על הכל.