תוספתא כפשוטה על שביעית ו:כט

60. אין עושין אותן גרוגרות וכו'. הגר"א ז"ל הפך את הגירסא, וחכם עדיף מנביא. וכן מעתיק בפי' הרש"ס (קנ"ה רע"ג): והא תניא בתוספתא פירות שביעית אין עושין אותן דבלה אבל עושין אותן גרוגרות. וכן משמע מדברי התוספתא להלן רפ"ח, עיין מש"ש שו' 4 ד"ה ועושין. ונראה שברייתא זו נשנית לפני שהתירו לייבש את הפירות בא"י (עיין לעיל פ"ד שו' 48–49 ומש"ש), ואסרו לשנות את הפירות מברייתם, 36 ועיין במשנתנו פ"ח מ"ו: תאנים של שביעית אין קוצין אותם במוקצה וכו'. ובפיה"מ להר"מ שם: מוקצה שם מקום ששם שוטחין עליו שטוחי התאנים והענבים. וכע"ז פירש אף הראב"ד בפירושו לתו"כ, ק"ו ע"א. אבל רוב הראשונים פירשו את משנתנו אחרת (עיין מ"ש לעיל פ"ה הע' 68), ולפי פירושם אינה עניין לכאן. ומ"מ התירו לעשות את התאנים גרוגרות מפני שכ"ה מלאכתן. ועיין מ"ש להלן בסמוך.

אבל עושין אותן דבילה. כ"ה בד ובכי"ע. ואף בכי"ו הושלמה המלה "עושין" על הגליון. וכבר הוכחנו לעיל בסמוך שהגירסא הנכונה היא בפי' הרש"ס: אין עושין אותן דבלה, אבל עושין אותן גרוגרות. וכנראה שאסור לעשות דבילה אפילו מתאנים לחות, שהרי סתם דבילה נעשית מהן. וכן בערוך (ערך דבל א'): פי' כשהתאנים לחות כותשים אותן במכתשת, ומעמלין אותן בידים, ועושין מהן כעיגולי פת. וכן מעידים הגוים שבא"י 37 עיין מ"ש לעף בפלורה ה"א, עמ' 244. שהיו עושים דבילה מתאנים לחות. 38 אבל ר' יונה ן' ג'נח (בס' השרשים ערך דבל) פירש שהיו עושים דבילה מתאנים יבשות. ובערוך ערך גרוגרת: דבילה מחברת תאנים קרויין בין רטובין בין יבשין. ועיין מ"ש לעיל דמאי פ"ה, עמ' 253, שו' 40.

61. ממעיך ומנגיב ביד. ור' יהודה לשיטתיה לעיל (שו' 59) שמתיר עבודה בפירות שביעית בשינוי, ולפיכך התיר לעשות דבילה במיעוך ביד ובניגוב הדבש (כלומר, שלא יסחוט מהם את הדבש כשממעכן ומחברן).

מפרדין רמונים לעשותן פרד. בכי"ע: מפררין רימונין לעשותן פרר. ובד: מפררין רימונין לעשותך פריך. והנכון כלפנינו, וכן מעתיק בערוך (ערך פרד א') בשם תוספת שביעית. וכן היתה הגירסא גם לפני הריבמ"ץ, עיין מ"ש לעיל תרומות פ"ג שו' 62–63. וכנראה שהתירו להוציא את גרגרי הרימונים (עיין מ"ש לעיל תרומות הנ"ל) ולעשותן ערימה, מפני שדרכן בכך, מפני שאדם מתלכלך כשאוכל את הרמון כמות שהוא.

61-62. וסוחטין ענבים וכו'. מכאן משמע שאין עושין את הענבים צימוקים (עיין לעיל פ"ד שו' 60–61 ומש"ש), אבל התירו לסחוט את הענבים לשם יין, ומה שנשאר מהן עושה אותן צימוקין (שאם לא כן ילכו לאיבוד). אבל לשטוח את הענבים כמות שהן, כדי שיתייבשו ויבלעו את יינם אסור, מפני שאין מייבשין פירות שביעית (עיין מ"ש לעיל שם). והר"מ השמיט את כל ההלכות הללו, מפני שרבותינו התירו להיות כובשין ומייבשין (עיין לעיל פ"ד שו' 49–50 ומש"ש).

62. אין לוקחין תרומה בדמי שביעית וכו'. וכ"ה בד ובכי"ע. ובזבחים ע"ה ב': תני תנא קמיה דרב שביעית אין לוקחין בדמיה תרומה וכו'. ובמשנתנו (פ"ח מ"ז): אין מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה וכו'. ועיין להלן.

62-63. שלא יביאוה לידי פסול. וכ"ה בד. ובכי"ע: שלא יביאוהו וכו' (כלומר, את הפרי של שביעית). ובמשנתנו הנ"ל: שלא יביאנו לידי פסול. ובאר הר"מ: שאם נפסל בשביל התרומה ישרף הכל וכו'. ופירש יביאנו, את הירק. ובזבחים הנ"ל: מפני שממעט באכילתה (ועיי"ש בפירש"י ובתוספות). ובמשנתנו (מע"ש פ"ג מ"ב): אין לוקחין תרומה בכסף מעשר מפני שהוא ממעט באכילתו. 39 כ"ה בכל הנוסחאות. ועיין בתוספ' זבחים ע"ו א' ד"ה אין ובשטמ"ק שם אות י"ג. ופירשו בירושלמי שם (פ"ג ה"ב, נ"ד ע"א): מהו ממעט באכילתו? תרומה אסורה לזרים. מעשר שני מותר לזרים. וכן משמע מהמשך המשנה עצמה שם (עיי"ש). ולפ"ז אף הברייתא שלפנינו בזבחים פירושה כן, מפני שממעט באכילתה, כלומר, באכילת השביעית שאוסרה לזרים, וכן פירש בס' משנה ראשונה כאן. אבל מלשון התוספתא (ומשנתנו) שלא יביאוה (יביאנו) משמע שהכוונה לשביעית (ירק של שביעית), כפירוש הר"מ הנ"ל. וכן בירושלמי מע"ש הנ"ל (רה"ב): תני שלא יבוא לידי פסול. מהו לידי פסול, א"ר יונה שנפסל בטבול יום וכו'. 40 שהרי תרומה נפסלת בטבול יום מה שאין כן מעשר שני, כמשנת בכורים רפ"ד ועוד. הרי לך שהירושלמי שם הבדיל במפורש בין הלשון "שלא יבוא לידי פסול" ובין הלשון "שהוא ממעט באכילתו". וכן מסיק בירושלמי מע"ש שם: וכשם שהוא ממעט באכילתו כך הוא ממעט באכילתה. תרומה מותרת לאונן, מע"ש אסור לאונן וכו'. אשכח תני מפני שהוא ממעט באכילתו ובאכילתה. וכן פסק הר"מ בפ"ז מה' מע"ש הי"א. 41 אבל ברש"י ובתוספ' זבחים הנ"ל, וכן בריבמ"ץ ובר"ש פירשו שמטעם מיעוט אכילת תרומה אתינן עלה. וכן משמע מן הבבלי שם (ע"ו א'): הנח לתרומת תבלין דרבנן וכו'. ועיין מ"ש באו"ש פ"ז מה' שביעית סה"ו. ועיי"ש מה שהעיר על חובת הבעור בתרומה ובהקדש.

63. ור' שמעון מתיר. וכ"ה במשנתנו (כאן פ"ח מ"ז). והוכיח ממנה הבבלי (בזבחים ע"ו הנ"ל) שר"ש מתיר אפילו לכתחילה, אבל לא היו לפני הבבלי דברי ר"ש בתוספתא כאן, כפי שמוכח מן הסוגיא (ע"ה ב') שם.