תוספתא כפשוטה על שביעית ו:כז
Tosefta Kifshutah on Sheviis 6:27 (Tosefta Kifshutah on Sheviit 6:27) · תוספתא כפשוטה על שביעית · free full Hebrew text
Open in the reader →אין עושין אותן בקתכי. בד: בקתבי. ובכי"ע: בקינבי (וצ"ל: בקתבי, והתי"ו נפרדה ליו"ד נו"ן). ובמשנתנו (פ"ח מ"ו): ואין עושין זיתים בבד ובקוטבי, 30 כ"ה בכי"מ, במשנה ד' נפולי ובכל המשניות מטיפוס א"י (בכ"י קויפמן: ובקוטבא). וכ"ה בתו"כ בהר פ"א ה"ג, ק"ו ע"א. ובהוצאות שלפנינו: ובקוטב. אבל כותש הוא ומכניס לבודידה. ופירש הר"מ: וקוטבי הוא גת קטנה לזיתים. ובודידה שם הבד והיא גת קטנה עד מאד. ולהלן טהרות ספ"י: מקום שנהגו להניח כדי בד מניח כדי בד, בידידה מניח כדי בידידה, קתכו מניח כדי קתכו וכו', וברור שצ"ל: קתבו מניח כדי קתבו, כלפנינו כאן. 31 וכמו שהגיה יעקב לוי במלונו ערך קתבי, עיין מ"ש בתס"ד ח"ד, עמ' 98. וכן להלן זבים ספ"ד: ישב על גבי קתכי כלים שבעיקל טמאין. ובר"ש (שם ספ"ד): ישב על גבי כתנו וכו', ונראה שאף שם צ"ל: קתבו. ומן התוספתא טהרות הנ"ל מוכח שקתבו היא מעין בד ובודידא, אלא שהיא כנראה נבדלת מהן בצורתה ובגודלה, וכפירוש הר"מ. 32 ועיין ערוך ערך קטב שפירש אחרת. ובירושלמי (נוסח הרש"ס): 33 פ"ח ה"ב, ל"ח ע"ב, לפי נוסח הרש"ס, קל"ד ע"א. תניא אין עושין זיתין בבד ובקוטבי וכו'. והמלה "תניא" היא הגהה והוספה של הרב בעצמו (סיגנון הירושלמי הוא "תני" ולא "תניא"), מפני שסבר שהיא הברייתא שלנו. אבל לפי הנוסח שלפנינו ברור שזו היא פיסקא ממשנתנו.
56. רבן גמליאל ובית דינו התקינו וכו'. בירושלמי הנ"ל: ורבותינו התירו וכו'. ובפי' הרש"ס שם (קל"ד ע"א): מפרש בתוספתא ר' גמליאל ובית דינו, והיינו בנו של ר'. 34 עיין לעיל פ"ד הע' 77. ונראה שר' גמליאל ובית דינו הנהיגו למעשה כשיטת רשב"ג שנחלקו עליו הרבים.
56-57. שיהו עושין אותן בקתכי. בד. בקתבי. ובכי"ע: בקינבי. ובירושלמי הנ"ל: בקוטבי, ועיין מ"ש לעיל שו' 55 ד"ה אין עושין.
57. טוחנין ברחים שלא נטחן וכו'. כלומר, ברחים חדשה שעדיין אינה טוחנת יפה והוי ליה שינוי. ועיין ירושלמי מו"ק פ"א סה"ח, פ' סע"ד, ובבלי שם י"ב ע"א וע"ב.
58. כותש ומקפה בעריבה. במשנתנו (פ"ח מ"ו) ובתו"כ (בהר הנ"ל בהע' 30): ר' שמעון אומר אף טוחן הוא בבית הבד ומכניס לבודידה. ובירושלמי שם: ר' יוחנן הורי וכו' לטחון בריחים כר' שמעון. ומשום זה הגיה בח"ד גם כאן: טוחן ומקפה וכו'. אבל קשה להגיה את כל הנוסחאות, וכנראה שהברייתא חולקת, ולפיה סובר ר"ש שהוא כותש את הזיתים ומקפה את השמן לתוך העריבה (עיין במשנת מעשרות פ"ד סמ"א ובמלא"ש שם), אבל אוסר לטחון את הזיתים.