תוספתא כפשוטה על שביעית ו:כה

48-49. וכן בן לוי שהיתה בידו וכו'. וכן בכי"ע: וכן בן לו' שהיה בידו וכו'. אבל בד חסרות המלים "בן לוי". ובירושלמי הנ"ל מסיים בברייתא שלעיל: וכן את מוצא בבן לוי. כלומר, שאף במעשר הדין כן, שאסור לומר ללוי הא לך סלע וקבל מעשר בשבילי, שהרי בעה"ב ישראל הוא, אבל מותר לומר לו "במעשר שתקבל היום", מפני שהלוי מקבל בשביל עצמו, ומוכר את חלקו לבעה"ב, ובעה"ב כבר הקדים לו את שכרו. ועיין מ"ש לעיל דמאי עמ' 280 שו' 41. ולפ"ז ברור שהמלים "וכן בן לוי" שייכות לסוף הכ"ד. אבל בין בכי"ו ובין בכי"ע נמצא ריוח בכ"י לפני המלים הללו, ולפיכך חילקתי כמו בכתה"י, אלא שצריך להפסיק אחרי "וכן בן לוי". וממש כעין זה להלן מעשרות פ"ג שו' 44, עיין מש"ש. ועיין להלן בסמוך. ובס' יחוסי תו"א כת"י ערך ר' יוסי בר' חנינא (התנא) כתב: כדאיתא בפ' לולב הגזול (סוכה מ"א א'), ועיקרא בתוספתא דשביעית פרק שביעית נתנה לאכילה, בן לוי שיש בידו סלע של שביעית ומבקש ליקח בו חלוק וכו'. ונראה שגם רבינו המשיך את המלים "בן לוי" למטה, וצע"ג. 24 וכבר העירותי ע"ז בתס"ר ח"ד, עמ' 192.

49. שהיתה בידו סלע של שביעית וכו'. צ"ל: [מי] שהיתה בידו וכו', וכן הדפיסו בתוספתא בד"ח. וכן בירושלמי (פ"ח ה"ז, ל"ח ע"ב): מי שיש לו סלע מדמי שביעית וכו'. וכן בבבלי (סוכה מ"א א'): מי שיש לו סלע של שביעית וכו'. וברמב"ן ע"ז ס"ב א': והכי תניא בתוספתא היה בידו סלע של שביעית וכו'. ואפשר שצ"ל: [הרי] שהיתה בידו וכו', עיין להלן מעשרות פ"ג שו' 44 הנ"ל ומש"ש. אבל גם להלן חלה פ"א שו' 25 חסר המלה "מי", וקשה לשבש את הנוסחאות בשלשה מקומות.

50. תן לי בזה פירות וכו'. כלומר, והפירות נתפסים בקדושת שביעית, והדמים יוצאים לחולין, 25 וברייתא זו סוברת שאין שביעית מתחללת אלא דרך מקח ולא דרך חילול, ולפיכך על הלוקח להכנס לכל הטורח הזה המרובה, עיין בירושלמי ובבבלי הנ"ל. והחנוני אוכל את הפירות בקדושת שביעית.

51. אומ' לו הרי סלע זו נתונה לך במתנה. וכ"ה בכי"ע (אלא ששם: סלע זה נתון וכו'). וכ"ה בירושלמי ובבבלי הנ"ל, ובד נשמט כ"ז בטעות. ובד"ח הדפיסו: והוא נותן לו חלוק במתנה, ואין לגירסא זו שום יסוד, וצ"ל כגי' כי"ו וכי"ע. ובירושלמי מסיים: וחוזר ולוקח לו חלוק. וכע"ז גם בבבלי הנ"ל.

51-52. פירות שביעית אין לוקחין בהן וכו'. וכ"ה בד, ברמב"ן ע"ז ס"ב א', ובפי' הרש"ס, ק"ל ע"א. ובכי"ע בטעות: פירות שבידו אין לוקחין וכו'. ומדברי הרמב"ן נראה שפירש כפשוטו שמים ומלח אינו מזון, ודין פירות שביעית כדמי מע"ש, שאין לוקחין בחם מים ומלח. 26 מע"ש פ"א מ"ה ועירובין רפ"ג. ועיין בירושלמי ובבבלי שם. ובמשנתנו (פ"ח מ"ה): אבל נותן הוא לבייר לשתות. והעמידוה בירושלמי כר' יוסי להלן. ושוב אמרו שם שמשנתנו כדברי הכל, וכאן מדברים במים לבהמה.

52-53. פירות שביעית אין נותנין אותן וכו'. וכן בירושלמי (פ"ח ה"ה, ל"ח ע"ב): דתני אין נותנין מהן לא למשרה וכו'. ובבבלי (סוכה מ' א', ב"ק ק"ב א'): דתניא אין מוסרין פירות שביעית לא למשרה וכו'. ובשטמ"ק (ב"ק שם): וז"ל גאון ז"ל וכו' אין מוסרין וכו', שאין שוכרין בפירות שביעית לשרות פשתנו, ואם יש לו יין של שביעית אסור לשרות בו פשתנו, ולא לכביסה שאין שוכרין כובס בפירות שביעית, ואסור לכבס בגדים ביין של שביעית וכו'. ובבעל המאור (סוכה פ"ג סי' אלף מ"ב): והיינו דר' יוסי דאמר לכם לכל צרכיכם שכשם שמוסרין דמי פירות שביעית למשרה ולכביסה וכו'. ועיין מ"ש להלן.

53. לא לתוך המשרה ולא לתוך הכבוסה. מלשון זו ברור שמדברים בפירות שביעית עצמם, כפירש"י בסוכה ובב"ק הנ"ל. 27 ובב"ק שם פירש שלקטן לכביסה, עיי"ש. והגאון ובעה"מ הנ"ל נדחקו לפרש בשכירה בפירות שביעית או בדמי שביעית, מפני שהיה קשה להם כיצד עלה על הדעת להתיר להפסיד יין של שביעית לכביסה אפילו אם היא הנאה מותרת. 28 עיין בפני יהושע סוכה הנ"ל, ערוך לנר שם ובחידושי הראב"ד לב"ק שם, עמ' רס"ג. ובר"ח (סוכה שם): אין מוסרין פירות שביעית למשרה ולכביסה. פי' כגון פירות שמלבנין וכובסין בהן, כגון הבורית וכיוצא בהן וכו' (ועיין מ"ש לעיל פ"ה שו' 12 סד"ה הלביצין). ועיין בירושלמי כאן פ"ז רה"ב, ל"ז ע"ב, ובפי' הרש"ס שם, ק"ח סע"א. ועיין בר"מ פ"ה מה' שמיטה ה"י ובמאירי ב"ק עמ' 286.

53-54. ר' יוס' אומ' נותנין אותן לתוך הכבוסה. וכ"ה בד. וכן בירושלמי הנ"ל: ור' יוסי מתיר בכביסה. וברור מלשון זו שאין ר' יוסי מתיר אלא בכביסה גרידא, משום חיי נפש, ואין אדם מזלזל בכביסה, אבל אינו מתיר במשרה, מפני שיכול להתקיים אף בלא ליבון. אבל בכי"ע כאן: נותנין אותו לתוך המשרה או לתוך הכבוסה. וכן מפורש בבבלי סוכה 29 עיין דק"ס שם, עמ' 123, הע' א'. וכן יוצא מתוך הסוגיא שם. וב"ק הנ"ל. ואמרו בבבלי שם: מ"ט דר' יוסי אמר קרא לכם, לכם לכל צרכיכם, ואפילו למשרה ולכבוסה וכו', עיי"ש. ור' יוסי אינו מצריך שתהא הנאתו ובעורו שוים. ועיין מ"ש לעיל שו' 27–28.