תוספתא כפשוטה על שביעית ו:כ

35-36. אין מוכרין פירות שביעית לחשוד על השביעית וכו'. כפו"פ פמ"ז עמ' תרמ"ט. ובבבלי סוכה (ל"ט א'): דתניא אין מוסרין דמי פירות שביעית לעם הארץ יותר ממזון שלש סעודות וכו'. ופירש"י שע"ה חשודין על הביעור ולעשות סחורה בדמי שביעית, ואסור למסור להם דמי שביעית משום לפני עור וכו'. אבל דמי מזון ג' סעודות מוסרין להם משום חייו של מוכר, 8 ועיי"ש בסוכה ל"ט ב' ובערוך לנר שם, ובמלא"ש כאן פ"ט מ"א ד"ה בפי' ר"ע ז"ל, ובשושנים לדוד שם. ועיין להלן רפ"ח ומש"ש. ועיין ר"מ פ"ח מה' שמיטה הי"ב. ולפ"ז גם פירות שביעית עצמם אין מוכרין לו, מפני שהוא חשוד על סחורה, ולא התירו למכור אלא כדי ג' סעודות משום חייו של ע"ה. 9 ורווקא בפירות הנאכלים אנו תולים שהוא קונה לאכילה מיד, אבל בזרעים שיש לחשוש שמא יזרע אותם למוצאי שביעית, ונמצא שהחבר מספק לו פירות שביעית לזריעה, אין מוכרים לו כלל. עיין לעיל פ"ד שו' 10–11 ומש"ש. ועיין במשנת מעשרות פ"ה מ"ג ומ"ש בבאורה לעיל ספ"ג שו' 51–52. ובירושלמי (סוכה פ"ג סהי"ב, נ"ד ע"א): דזקני הגליל אומר' אסור למסור למי שהוא חשוד על השביעית מזון שתי סעודות. ולשיטת זקני הגליל אין מוכרין לחשוד אלא מזון סעודה אחת. וכנראה שדינו כע"ה שאינו עושה בטהרה, שאמרו עליו בירושלמי (דמאי פ"ו סה"ה, כ"ה ע"ג): ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אעפ"י שיודע שאינו עושה אותן בטהרה, מפני חייו. 10 כ"ה בכי"ר ובכי"ס. ולפניו חסרות המלים "מפני חייו". ועיין סוכה ל"ט ב' ופירוש הר"ח שם בעניין "כדי מן שנו".

36. במי דברים אמורים וכו'. עיין מ"ש על צורה זו לעיל דמאי פ"ג הע' 14.

37. אבל דבר שאין מתקיים וכו'. כפו"פ הנ"ל. וטעם ההיתר שבדבר שאינו מתקיים אין לחשוש לסחורה לזמן מועט, ומכ"ש שאין לחשוש שמא ישהא אחר הבעור.

37-38. אין מוכרין ואין לוקחין מן הגוי וכו'. הלכה זו שאין מוכרין פירות שביעית לגוי ולכותי פשוטה וברורה, שהרי אין מוסרין לגוי פירות שביעית (עיין לעיל פ"ה שו' 46 ומש"ש), וכן לכותי מפני שהוא בכלל חשוד. וכן מובן שאין לוקחין מן הכותי פירות שביעית, שהרי קדושת שביעית חלה על פירותיו, והוא חשוד על הביעור ועל סהורה בדמי שביעית, ועובר ישראל על לפני עור, אבל איסור קנייה מן הגוי טעון ברור, שהרי פירות הגוי הן היתר, 11 לשיטת הר"מ וסייעתו, עיין ר"מ פ"ד מה' שמיטה הכ"ט ובשו"ת הר"מ סי' קל'ו, הוצ' רא"ח פריימן זצוק"ל, עמ' 133 ובאחרונים שנציין להלן. והדמים שבידי ישראל ג"כ היתר, ולמה אסור לקנות ממנו פירות שביעית. וכבר ישבו על מדוכה זו בשו"ת המבי"ט ה"א סי' כ"א (=שו"ת אבקת רוכל סי' כ"ב וסי' כ"ג) ובשו"ת בנו מהרי"ט סי' מ"ג. והעמידוה בחשש פירות ישראל ביד גוי, ונתפסים הדמים, ונמצא מוסר דמי שביעית לגוי. ועיין בפירוש הרש"ס כאן, צ"ז רע"א, ובשו"ת אבקת רוכל סי' כ"ד ומה שהאריך בפאת השלחן סי' כ"ג ס"ק י"ב אות כ"ט, ובשירי מנחה כאן במקומו. ושמא יש כאן איסור משום אבק שביעית, וכשיטת התוספתא בע"ז פ"א הי"ב (בכי"ו): לא ישא אדן ויתן עם הגוי בפירות מפני אבק שבועה (צ"ל: שביעית, כבשאר הנוסחאות). עיין מ"ש בתס"ר ח"ב עמ' 187.

38. אחרים או' מוכרין לכותי עד וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע: וחכמ' אומ' מוכרין לכותי עד וכו'. ובר"ש סיריליאו הנ"ל: אחרים אומרים מוכרין ולוקחין לכותי ולגוי עד ד' איסרות, ומשמע בפ' בתרא דפאה (פ"ח סמ"א) דד' איסרות היינו כדי שיעור שתי סעודות לו ושתי סעודות לאשתו (עיין בר"ש שם). ונראה דטעמא דאחרים, דהא גבי ע"ה שרי נמי כי האי שיעורא, ושרי לן למסור לו דמי שביעית כשלוקחין ממנו דברים שאין בהם משום ספיחים עד שתי (לפנינו בבבלי: שלש, ועיין בפי' הרש"ס, קל"ט ע"ב) סעודות, כמו שמפורש בפ' לולב הגזול (סוכה ל"ט א', ב'). ולפי גירסא זו מותר לעשות כן אף בגוי משום חייו של הגוי. וכנראה שיש ג' מחלוקות בדבר. לפי שיטת אחרים מוכרין לחשוד ב' סעודות (כפי' הרש"ס). לפי שיטת זקני הגליל (עיין מ"ש לעיל שו' 35–36): סעודה אחת. לפי שיטת התוספתא (לעיל שו' 36) והבבלי: שלש סעודות.