תוספתא כפשוטה על שביעית ה:כא

46. מאכילין את אכסניא פירות שביעית וכו'. וכ"ה בד. וכ"ה בר"מ פ"ה מה' שמיטה סהי"ג ובכפו"פ פמ"ז עמ' תרנ"ג (והעתיק את לשון הר"מ). אבל בכי"ע: אין מאכילין אכסניין פירות שביעית וכו'. ובספרא בהר פ"א ה"ז: ולשכירך מן הגוי. ולתושבך מן הגוי. הגרים עמך לרבות את האכסניא. ובמיוחס להר"ש שם (ק"ב ע"ב): "ולאכסניא. ישראל העובר ממקום למקום. והא דתניא בתוספתא אין מאכילין לאכסניא פירות שביעית ולא את הנכרי ולא את השכיר (והיתה לפניו גירסת כי"ע), היינו אכסניא המוטלת עליו שחייבים למלך לפרנסם". כלומר, בכגון דא הרי פורע חובו מפירות שביעית. ברם בירושלמי (דמאי רפ"ג, כ"ג ע"ב, והעיר עליו בח"ד כאן): כהדא דתני הגרים עמכם לרבות את האכסנייא. ר' לעזר אומר זו אכסניא של גוי. ולפ"ז מפורש שאף באכסניא של גוי מותר להאכילם פירות שביעית. וגירסת כי"ו וד נראית נכונה, ואכסניא כאן פירושו חיל המלך 62 וכן קראו ביונית של הזמן ההוא לחיילות שהיו מאכסנים אותם בבתי התושבים. שהיו גרים בבתי היהודים יחד עם היהודים, 63 עיין ירושלמי עירובין פ"ו ה"ב, כ"ג ע"ב; שם סה"ד, כ"ג ע"ג. ועיין מ"ש בצופה האנגלי סדרא חדשה חל"ו, עמ' 355, הע' 193 ועמ' 354. ומותר להאכילם פירות שביעית, מפני שהם כבני ביתו (עיין להלן), וכן משמע מסידור לשון הר"מ הנ"ל. 64 ועיין בפאת השלחן סי' כ"ד ס"ק י"ח אות נ"ח. ועיין מ"ש להלן בסמוך.

46-47. ואין מאכילין לא את הגוי ולא את השכיר וכו'. וכ"ה בד ובר"מ ובכפו"פ הנ"ל ובסמ"ג עשין קמ"ח (ר"ה ע"ב). ובכי"ע: ולא את הגוי וכו', וכ"ה במיוחס להר"ש לתו"כ הנ"ל. וזהו לפי גירסתם שגרסו לעיל: אין מאכילין לאכסניא וכו', ואין צורך לחזור ולכתוב "ואין מאכילין". ופירושו שאין מאכילין את הגוי פירות שביעית כשאינו בן ביתו, ואין גר אצלו, וכן מפורש בתו"כ בהר פ"א רה"ו: לכם ולא לאחרים. ובמיוחס להר"ש שם: ולא לאחרים. שאין נותנין פירות שביעית לנכרי, אפילו לאכילה, אם אינו שכירו ולקיטו, או לאכסניא של מלך שהם עליו כדלקמן.

47. ואם היה שכיר שבת וכו'. ר"מ וכפו"פ וסמ"ג הנ"ל.

48. או שקצצו מזונותיו עליו וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע: או שקצץ מזונותיו עליו וכו', ופירושו שקצץ שיאכל אצלו סתם. 65 ולא קצץ לו סכום ידוע, שאם קצץ לו סכום ידוע הוי ליה כפורע חובו בדמי שביעית. וכן בר"מ הנ"ל: או שקצץ מזונותיו עליו הרי הוא כאנשי ביתו ומאכילין אותו.