תוספתא כפשוטה על שביעית ה:יב
Tosefta Kifshutah on Sheviis 5:12 (Tosefta Kifshutah on Sheviit 5:12) · תוספתא כפשוטה על שביעית · free full Hebrew text
Open in the reader →29. שיש לקטף שביעית. בכי"ע: שיש לקט בשביעית, וצ"ל: שיש לקטב שביעית. והכתיב "קטב" גם בכמה נוסחאות של משנתנו (פ"ז מ"ד) וכ"ה בר"ש שם בד"ר, עיין מ"ש הרי"ן אפשטין במבוא לנוסח המשנה ריש עמ' 1223. וכן סתמה משנתנו הנ"ל, אבל ר"ש חולק שם וסובר: אין לקטף שביעית, מפני שאינו פרי. ועיין ירושלמי כאן ספ"ז (וערלה פ"א ה"ו, ס"א ע"ב) ובבלי נדה ח' ב'. ואפשר שר' יהודה הבשם העיד (עיין גם להלן חולין פ"ג ה"ז) כן לפני ר"ע בשעה שסדר את ההלכות לתלמידים (להלן זבים פ"א ה"ה) והכריע כר' יהודה הבשם מפני שהעיד באומנותו. 42 עיין להלן עדיות פ"ג ה"א ומ"ש בתס"ר ח"ב, עמ' 184. ואשר לשרף הקטף הרי מפורש בירושלמי (יומא פ"ד ה"ה, מ"א ע"ד) ובבבלי (כריתות ו' א') שהוא צרי. ובב"ר פצ"א, י"א: צרי בלסם קטף, והוא כפירוש הר"מ בפיה"מ כאן שקטף הוא אפרסמון, אבל בכל כתה"י חסרה שם המלה "בלסם" (עיין בהוצאת אלבק עמ' 1135). ועיין מה שהאריך בזה ר"ע לעף פלורה ח"ג עמ' 390 ואילך, ולדעתו קטף הוא Styrax offiicinalis, ואף הוא עץ בושם יקר.
עלה זתים ועלי קנים ועלי חרובין וכו'. וכן פסק הר"מ בפ"ז מה' שמיטה הט"ז. ובמשנתנו (פ"ט מ"ו): עלי קנים ועלי גפנים עד שישרו מאביהן. ולפ"ז עלי קנים יש להם בעור. אבל בירושלמי שם (פ"ט ה"ו, ל"ט ע"א): ר' אבין בשם ר' יוחנן לית כאן עלי קנים, אלא עלי גפנים, עלי קנים אין להן ביעור. ותני כן עלי קנים ועלי האוג ועלי חרובין אין להן ביעור מפני שאין מינן כלה. 43 בנוסח הרש"ס שם (קנ"ב ע"ב): ותני כן עלי קנים ועלי זיתים ועלי האוג וכו'. והוסיף הרב "עלי זיתים" ע"פ התוספתא כאן וע"פ הר"מ הנ"ל. ועיין גם במלא"ש פ"ט מ"ו, והעתיק ע"פ הרש"ס, אלא שציין שמקור הברייתא הוא בתוספתא. ועיין מנחות נ"ג ב' וביד איתן על הר"מ הנ"ל. ובבבלי (סוכה מ' א'; ב"ק ק"א ב'): עלי קנים ועלי גפנים 44 ומה שפירש"י ב"ק שם שאם גבבן לעצים אינו חייב לבער, לא נקט כן אלא משום עלי גפנים, אבל עלי קנים בין כך ובין כך אין להם בעור. ועיין מ"ש הגר"י ראזין בצפנת פענה רפ"ב מה' שביתת עשור. ולא זכיתי לרדת לסוף דעתו, שהרי רש"י בסוכה כתב מפורש: לאכילה. למאכל בהמה. ומקור הר"מ (פ"ב ה"ו שם) הוא לא בתוספתא כדעת הרב הנ"ל אלא בבבלי יומא פ"א ב', כגי' הר"ח שם, וכמו שהעתיק הרב המגיד במקומו. ועיין ירוש' שבועות פ"ג רה"ג, ל"ז ע"ג (וציין לו בצפנת פענח שם). ואף שאינם מאכל אדם, הרי אף מאכל בהמה חייב בבעור. ולא הבינותי למה ציין הרב הנ"ל לירושלמי שהבאנו בפנים. ועיין בהגהות הרש"ש גיטין י"ט א' ר"ה ר' יה"ג. וכו' יש בהן משום קדושת שביעית. ופירושו שצריך לנהוג בהם כפירות שביעית (לא לסחורה וכו').