תוספתא כפשוטה על שביעית ג:ה
Tosefta Kifshutah on Sheviis 3:5 (Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:5) · תוספתא כפשוטה על שביעית · free full Hebrew text
Open in the reader →10. מסקלין דרך רשות הרבים וכו'. וכ"ה בכי"ע ובר"ש וברא"ש ספ"ג ובפי' הרש"ס, נ"א רע"א, ולהלן ב"ק פ"ב הי"ב. ובד בטעות: מסלקין דרך וכו'. ובריבמ"ץ: תניא מסקלין רשות הרבים וכו'. והברייתא שלנו הובאה כאן אגב משנתנו ספ"ג: מה יעשה בעפר צוברו ברשות הרבים ומתקנו וכו' וכן החופר בור ושיח ומערה. ובר"ש שם: וכן לעניין סיקול בשאר שני שבוע נמי פליגי בתוספתא וכו', וכן החופר בור וכו', פליגי בשאר ימות השנה. ובס' משנה ראשונה שם כתב עליו: ואיני יודע מניין לו לפרש כן. ונעלמה ממנו לפ"ש התוספתא בב"ק הנ"ל שמפורש שם שחולקים בשאר שני שבוע. ובפי' הרא"ש הנ"ל כתב על דברי ר"ע במשנתנו: לא מיבעי לצבור עפרו בר"ה שהוא אסור, אפילו שיסירנו אח"כ, שהרי מקלקל הוא, אלא אפילו לתקן אסור, כגון אם היו אבנים מפוזרים בר"ה לא יצברם במקום אחד וכו'. וכ"ה בפי' הרע"ב. 10 ועיין במלא"ש שהביא בשם ר' יהוסף [אשכנזי] שכתב עליו: פירושו זה אינו נראה כלל, דבאיזה מקום נזכר זה וכו'. ובאמת הוא פירוש הרא"ש הנובע מן התוספתא כאן. ובתוספתא ב"ק הנ"ל מבאר שמותר לעשות כן לר' יהושע "אעפ"י שאמרו הרי הוא כמסקל מלפני בהמה ונותן לפני אדם, מלפני הרואין ונותן לפני סומין, שדרך בהמה להלך באמצע ובני אדם מצדדין, דרך הרואין להלך באמצע והסומין מצדדין". ועיין מ"ש להלן שו' 11 ד"ה ואם סקל.
11. כך אין לו רשות לסקל. והטעם מבואר בתוספתא ב"ק שהעתקנו לעיל.
ואם סקל יוציא לים וכו'. וכ"ה בתוספתא ב"ק ובר"ש וברש"ס הנ"ל. ובפיה"מ להר"מ ספ"ג: ר' עקיבא אוסר ליישר ולתקן ר"ה ולא לקלקל, שכשיישר אותה ויסיר האבנים יצטרך להשליכם אל מקום אחר ונמצא מקלקל, אלא אם יהיה לוקט מהם האבנים ויסיר המקולקל וישליך מה שהסיר ויטילהו בים או באשפתו , 11 כ"ה בד' נפולי ובד"ו. וכן בנוסח הערבי: פי דמנתה. ובד"ח של פיה"מ: באשפתות. וכן הוא מבואר בתלמוד. 12 עיין בבלי ב"ק ל' א'. אלא ששם מדברים במקווץ מתוך שלו, והר"מ עוסק במסקל ר"ה, ונראה שמקורו מכאן. ועיין מ"ש להלן.
12. או למקום הטרשין. וכ"ה בב"ק הנ"ל. ופי' בח"ד: או כונס לתוך שדהו למקום הטרשין. ועיין מ"ש לעיל בשם פיה"מ להר"מ. ומפשט לשון התוספתא משמע שכונסו למקום הטרשין בכל מקום, מקום שאין הרגל מצויה, דומיא דים ונהר, כעין פירושו של בעל מנ"ב. 13 ועיין ביו"ד סוף סי' רצ"ד ובש"ך שם אות ל"ה. אבל באמת צ"ל שם: חורשים, עיין בבאר הגולה שם.
מסוקלין מפני דרך היחיד וכו'. וכ"ה בכי"ע ("יחיד"). ובד: מסלקין מפני וכו'. ובר"ש: מפני דרך הישר (והמלה מסוקלין חסרה שם).
13. ומפני הספד. בד: מפני דרך הספ' (כלומר, הספד). ובכי"ע ובר"ש הנ"ל: ומפני העפר. והנכון כלפנינו. ופירושו שמסקלין כדי לעשות מקום להספד, 14 בא"י השתמשו תכופות בדיבור "ספד" במקום הספד, עיין מ"ש לעיל, עמ' 19, שו' 28; הירושלמי כפשוטו, עמ' 428 ותס"ר ח"א, עמ' 224. וכמשנת מנחות פ"י מ"ט: קוצרין מפני הנטיעות, מפני בית האבל. ועיין גם בתוספתא שם פ"י הל' ל"א.