תוספתא כפשוטה על שביעית ג:יא

25. אין חוכרין נירין מישראל וכו'. במשנתנו פ"ד מ"ג: חוכרין נירין מן הגוים בשביעית אבל לא מישראל. ופירש חר"מ: נירין, הארץ המהופכת בחרישה, אין שוכרין אותה מישראל כדי שיזרענה במוצאי שביעית, להיות קנס להם מפני שעבדוה והפכוה בשביעית. וכן מוכח בירושלמי רה"ג. ובירושלמי ה"ב, ל"ה ע"ב: טייבה ומכרה אסור לזורעה. ועיין ר"מ פ"א מה' שמיטה סהי"ג. אבל בפי' הרא"ש כתב: אבל לא מישראל החשוד על השביעית, אעפ"י שיש שהות במוצאי שביעית לחורשה קודם זמן הזרע, כיון דישראל חשוד הוא חיישינן שמא יחרשנה בשביעית. ולפי פירושו אסור לחכור בשביעית מישראל חשוד שום שדה, ואעפ"י שאינה חרושה כלל. ובתוספתא כאן מדברים בחוכר במוצאי שביעית, כפי שמוכח מן הסיפא, ולפ"ז ברור שמדברים בשדה חרושה.

26. אבל לוקחין הימנו שדה זרועה. וכ"ה בירושלמי ה"ב הנ"ל: עבר וזרעה (כלומר, במוצאי שביעית) מותר.

אלא עד מקום שהן יכולין לזרוע. כ"ה בכל הנוסחאות. ובירושלמי הנ"ל: שלא גזרו אלא על הגדר שהוא יכול לעמוד (בו). ולפ"ז צ"ל גם לפנינו: שהן יכולין "לגזור" (עיין להלן) במקום: לזרוע. ולפי הגירסא שלפנינו צריך לפרש שלא גזרו אלא כל זמן שלא עברה שעת הזרע, אבל אם כבר עברה שעת הזרע, ואין יכולים שוב לזרוע בעונה זו, לא גזרו.