תוספתא כפשוטה על שביעית ב:ג

7. והמבריך. כלומר, כופף את הזמורה בארץ ומכסה בעפר. ומדברים כאן שהפסיקה אח"כ מאביה, ולפיכך יש בה ערלה (עיין להלן), כפי' התוספות בר"ה ט' ב' ד"ה מרכיב, ועיין ברשב"א שם בשם י"מ ובמאירי שם עמ' 26.

והמרכיב. וכ"ה בכל הנוסחאות כאן ולהלן ר"ה פ"א ה"ח, וירושלמי 4 בירושלמי נוסח הרש"ס כאן, כ"ג סע"ב, וערלה, י"ג ע"א, חסרה מלה זו, אבל מתוך פירושו בשביעית מוכח שהרב תיקן כן בעצמו ע"פ הירושלמי ערלה. ובבלי ומס' שמחות שצוינו במסה"ת. ושיטת ר' יוחנן בירושלמי (ערלה פ"א ה"ב, ס"ב ע"א) היא שאין בהרכבה ערלה כלל, אפילו הרכיב באילן סרק גמור הולכים אחר הזקנה. וריש לקיש סובר שם שאם הרכיב באילן סרק גמור מונה שני ערלה משעת ההרכבה. ומכיוון שמפורש כאן פירות נטיעה זו אסורין וכו', והוא לעניין ערלה ורבעי, הסיקו בירושלמי: לית כאן מרכיב, שהרי לר' יוחנן אין הרכבה מחייבת בערלה. ושוב אמרו: "א"ר אבא מרי אפילו כר' שמעון בן לקיש לית כאן מרכיב, לשעבר, הא בתחילה לא". ונ"ל ברור שלא כיוונו להגיה את הברייתא נגד כל הנוסחאות, אלא הכוונה היא שלא שנו מרכיב לעניין ערלה, אלא לעניין שביעית גרידא (ומדברים במרכיב אילן מאכל מין במינו). 5 שוב ראיתי שכן פירש הגרי"א הירצוג שליט"א, עיין במאמריו ב"הפרדס" (ניו-יורק, תשט"ו), ח"ב, עמ' 1 ואילך, ובהמשכים שם. ובמאירי ר"ה, עמ' 27, מעתיק בשם הירושלמי הנ"ל: "לית כאן מרכיב, אשגר לישן הוא". ולא מצאתי גירסא זו בשום נוסח, ואף לא אצל אחד מן הראשונים. ואשר לדברי ר' אבא מרי נ"ל בפירושו שאפילו לריש לקיש הסובר שערלה נוהגת לפעמים בהרכבה אין לשנות כאן מרכיב אצל ערלה שהרי אמרו כאן מפורש: ומותר לקיימן בשביעית, ובהכרח שמדברים באילן מאכל מין במינו (ואין כאן ערלה כלל), אבל אילן מאכל באילן סרק היא הרכבה של איסור ואסור לקיימו לשיטת הירושלמי (עיין מ"ש להלן כלאים פ"א שו' 10). וזו היא כוונת דבריו: לשעבר, כלומר, אמנם "המרכיב" משמע לשעבר, כלומר, אם עבר והרכיב הפירות מותרים, הא בתחילה לא, כלומר, להבא אסור לקיימו. ופירושי המפרשים בירושלמי הם דוחקי דחוקים, ואין לשון הירושלמי סובלם כלל וכלל. ולא בחנם כתב הרמב"ן (ר"ה י' א' ד"ה ומצאתי): "ואין פירוש דברי ר' בא ברורין לי". 6 בהוצאות החדשות של הרמב"ן הע' ה' שם כתב: "מש"כ הרמב"ן דאין דברי ר' בא ברורין ולא עמד על הפירוש הפשוט שכן פירשו כל המפרשים האחרונים וכו'", עיי"ש דברים דחוקים מאד. אבל באמת רבינו הכיר יפה את סיגנון הירושלמי "והפירוש הפשוט" לא יתכן כלל. עיי"ש בהע' ד', ועיין בתוספ' סוטה ב' א' ד"ה המקנא. ואשר לפירושנו, נראה שרבינו לא קבל אותו מפני שסבר כשיטת כמה מן הראשונים שמותר לקיים את המורכב, עיין מ"ש להלן כלאים פ"א שו' 10. ולפ"ז "המרכיב" כאן עונה על שביעית גרידא, וכמשנתנו פ"ב מ"ו, וכמו שכתבנו לעיל. ולשיטת הבבלי (סוטה מ"ג ב') אפשר להעמידה אף לעניין ערלה, ובמרכיב אילן מאכל מין במינו, אלא שנטע את האם לסייג ולקורות עיי"ש. ועיין ברמב"ן הנ"ל ובמהרי"ק פ"י מה' מע"ש הי"ד ובמאירי ר"ה עמ' 26 ואילך ועוד. ועיין מ"ש להלן ערלה פ"א שו' 14.

שלשים יום לפני ראש השנה וכו'. וסובר תנא זה ששלשים יום לקליטה, וכל זמן שלא נקלט הוא כמונח בכד, ובשלשים יום הוא נקלט, ויום אחד בשנה כשנה, וכר"מ בבבלי ר"ה י' ב'. אבל מי שסובר ששלשים יום בשנה חשוב כשנה, צריך שלשים חוץ משלשים של קליטה. 7 עיין בבבלי שם, וכפירוש הר"ח במקומו וביבמות פ"ג א' (לפי תוספ' רי"ד ר"ה י' סע"ב. ויש להשלימו באוה"ג יבמות, עמ' 321). ועיין בתוספ' ר"ה שם ד"ה שלשים. ועיין ר"מ פ"ט מה' מע"ש ה"ח וה"ט ופסק כר' יוסי וכר' שמעון במשנתנו כאן (פ"ב מ"ו). ובבבלי ר"ה שם: ערב שביעית שלשים יום וכו'. ובפי' אחד הקדמונים על הרי"ף (כת"י ביה"מ כאן, הלברשטם 01557): הנוטע ע"ש לפני ר"ה וכו'. כך הוא גירסת רוב הספרים, אבל בספרים ישנים מחקו אותו, משום דבלא שביעית מצי למיתני האי חלוקה וכו'. ועיין בתוספ' שם רד"ה ומותר. ועיין דק"ס עמ' 17 הע' ג'. וכנראה שבספרים ישנים מחקו "ע"ש" ע"פ התוספתא. וכן חסרות המלים "ערב שביעית" בפי' ר"ה להרמב"ם, עיי"ש סוף עמ' 3.

8-9. ואסור לקיימו בשביעית. ועוקר את הנטיעה (משנתנו פ"ב מ"ו; תרומות פ"ב מ"ג ובמקבילות), או חותך את ענף ההרכבה, כלעיל פ"א שו' 34–35.

9. פירות נטיעה זו אסורין עד חמשה עשר בשבט. בירושלמי (כאן פ"ב ה"ו, ל"ג ע"ד, ובמקבילות בערלה פ"א ובר"ה פ"א) גרסו בברייתא זו: אבל אמרו פירות וכו'. ומלשון זו משמע שהדברים עונים על הרישא, כלומר, אעפ"י שעלתה לה שנה, מ"מ הפירות אסורים עד ט"ו בשבט, ועיין מ"ש להלן בסוף דברינו. אבל כגירסתנו כאן כ"ה גם להלן ר"ה פ"א ה"ח ובבבלי שם י' רע"א ובמס' שמחות ספ"ז. ומרהיטות לשון זו משמע שהדברים דבוקים לסיפא, כשלא עלתה לה שנה, ושנתה נשלמת מתשרי עד ט"ו בשבט. אבל ברישא, כשעלתה לה שנה, אין הפירות אסורים אלא עד ר"ה. וכן הביא הראב"ד (בס' האשכול ח"ב, הוצ' ר"ח אלבק עמ' 17) בשם קצת מן המפרשים. וכן כנראה פירש גם הר"ח (ר"ה י' א', כמו שהעיר הר"ח אלבק בסוף הע' ה' שם). ויש שפירשו שהדברים עונים על כל הברייתא, על הסיפא ואף על הרישא (בעל המאור בר"ה שם ועיין בס' האשכול הנ"ל). ועיין מ"ש להלן מע"ש פ"ה הכ"א שו' 63 ומ"ש להלן. ברם רש"י (בר"ה שם) פירש ש"נטיעה זו" הוא בדווקא והדברים עונים על הרישא גרידא, כלומר, אם נטע ל' יום לפני ר"ה, אעפ"י שעלתה לה שנה, מ"מ אם חנטו פירותיה לאחר ר"ה של שלישית, לפני ט"ו בשבט, הפירות אסורים לעולם משום ערלה, מפני שר"ה של אילן הוא ט"ו בשבט. 8 ועיין בדרשה מן הכתוב בירושלמי ובבבלי הנ"ל ובתו"כ קדושים פרשה ג' ה"ט, צ' ע"ב. וכן הסיקו במפורש בירושלמי שאם נטע פחות מל' יום לפני ר"ה אין הפירות שחנטו אחר ר"ה של שנה רביעית אסורים משום ערלה. ובהכרח עלינו לפרש שבבא זו עונה על הרישא גרידא כפירש"י. 9 ועיין בלשון הירושלמי בברייתא זו שהעתקנו בתחילת דברינו. וכן פסקו הר"מ והראב"ד בפ"ט מה' מע"ש הי"א. ברם לפני בעה"מ בר"ה שם היתה גירסא אחרת בירושלמי, 10 עיין גם בריטב"א ובר"ן שם. ועיין באהצו"י כאן, עמ' 14. ויש להוסיף את שיטת הריב"ב ופסקי הרשב"ץ בר"ה שם. ולפיה יש מאן דאמר בירושלמי הסובר שאף פירות נטיעה שלא עלתה לה שנה אסורות עד ט"ו בשבט של רביעית. 11 ועיין במאירי ר"ה, עמ' 28, ובס' האשכול הנ"ל, עמ' 18, ובהע' ג' שם. ולפיכך פירש בעה"מ שבבא זו עונה על הסיפא ומכ"ש על הרישא.

9-10. אם ערלה ערלה וכו'. וכ"ה להלן ר"ה פ"א סה"ח ובבבלי ר"ה הנ"ל. אבל בירושלמי ובמס' שמחות ספ"ז ליתא. ואין הבדל בזה למעשה, שהרי מפורש לעיל: פירות נטיעה זו אסורין עד חמשה עשר בשבט. 12 מן הלשון עלתה לו שנה וכו' לא עלתה לו שנה, אין לדייק כלום, מפני שפירושו עלתה לו שנה, ולפיכך מותר לקיימו בשביעית. תדע לך שהוא כן, שהרי במס' שמחות ספ"ז שנינו אף בבצלים הסריסים ופול המצרי (שאין בהם דין ערלה ורבעי): שמנע מהן מים שלשים יום לפני ר"ה עלתה להם שנה ומותר לקיימן בשביעית, פחות מיכן לא עלתה להם שנה ואסור לקיימן בשביעית. ועיין הלשון במשנתנו פ"ב מ"ט ולהלן שו' 11. וברש"י (ר"ה ט' ב') פירש: עלתה לו שנה למניין שני ערלה, ופירש כן לפי האמת, שהרי בפירות שנוהגים בהם ערלה עלתה להם שנה אף לעניין ערלה.