תוספתא כפשוטה על שביעית ב:טו

57-58. נתמלאת עוקר מתוך הסהר ועושה אשפתות וכו'. מתוך לשון הברייתא מוכח שמותר לו לעשות סהר אחר, אחרי שכבר פינה את הסהר הראשון מן הזבל, אעפ"י שיש כאן הערמה גלויה. ומשנתנו (פ"ג מ"ד) הפסיקה כאן במחלוקת רשב"ג ועוד, והסיקה: ומוציא מן הסהר ונותן לתוך שדהו כדרך המזבלין. ופירשו המפרשים שאחרי שדייר מה שדייר 52 כלומר, דווקא אחרי שהסהר כבר נתמלא זבל, ואין לו מקום לצאנו. מוציא משם את הזבל (עיין בר"ש שם ד"ה נמצא מדייר), כדי שיהא לו מקום לצאנו. ולפ"ז בנידון שלפנינו שכבר הוציא את הזבל מן הסהר הראשון הרי יש לו מקום, וקשה למה התירו לו לעשות סהר חדש. אבל מתוך דברי הר"מ (בפיה"מ ובפ"ב מה' שמיטה ה"ד) מוכח שהוא פירש את הסיפא של משנתנו כבבא בפני עצמה, שמותר להוציא זבל מן הסהר, 53 וממשנתנו בריש פרקין לא שמענו אלא כשמוציא מתוך ביתו או חצירו, שדרכו לפנות אותם מן הזבל מחמת נקיון. ועיין בפי' הריבמ"ץ ומ"ש להלן ובהערה 57 שם. כשם שמותר לו להוציא מתוך חצירו. ולפ"ז אין ממשנתנו שום משמעות שצריך לעשות סהר אחר לפני שהוא מפנה את הראשון. ועיין בהשגות הראב"ד (על הר"מ הנ"ל) ובכ"מ שם. וכנראה שמקור הר"מ בפירוש המשנה הוא מכאן. (ח"ד).

59. במי דברים אמורים וכו'. עיין מ"ש על צורה זו לעיל דמאי פ"ג הערה 14.

60. אפי' בית כור וכו'. דברי ר"י לא מצאתי במ"א, וכנראה שהוא חולק על שאר התנאים כאן. (ה"ד).

60-61. ר' שמעון בן לעזר או' תוקע יתד באמצע וכו'. ירושלמי פ"ג ה"ג, ל"ד ע"ג. ולפי פשוטו משמע שמותר לו לעשות ארבע סהרין בבת אחת, ונמצא מדייר בית שמונה סאין. ובמשנתנו: רשב"ג אומר בית שמנה סאין. ופירש הר"מ בפיה"מ שהן חוץ מן הסהר הראשון, 54 עיין מ"ש להלן שו' 67. והשוה דברי ר' יוסי בן כיפר שם. ומשם משמע כפירוש הר"מ. אבל בתוספתא אין לפרש כן, ולפ"ז חולק רשב"א על רשב"ג. ועיין בס' משנה ראשונה שם ד"ה רשב"ג.

61-62. היתה כל שדהו בית סאתים לא יעשה כולה וכו'. ריבמ"ץ פ"ג מ"ד. ובמשנתנו שם: היתה כל שדהו בית ארבעת סאין משייר ממנה מקצת מפני מראית העין. ובפי' הרא"ש סמ"ד (פי שנים, ל"ד ע"ג): ודוקא בית ד' סאים צריך לשייר אבל אם לא היה עושה כי אם בית סאתים אין צריך לשייר. וכ"ה בפי' הרש"ס, מ"ד ע"א. והוא מוסיף: ופליגא התוספתא. ובס' משנה ראשונה רמ"ד: וה"ה בתחלה כשעושה סהר הראשון אם אין שם יותר מבית סאתים משייר מקצת, אלא דרבותא תני וכו'. ובריבמ"ץ הנ"ל: "היתה שדהו. פי' זה שאמרו מזבל 55 מתוך דבריו לעיל שם סד"ה המדייר מוכח שפירש "נמצא מדייר בית ארבעת סאין" שהכוונה היא לב' סאין שנשארו בדיר וב' סאין שהוא עושה בהן אשפתות בזבל שהוציא מן הדיר. בית ד' סאין וכו' אבל בשדה מכוונת בית ד' סאין כשמוציא הזבל מן הסהר לא יזבל כל בית סאתים אלא משייר ממנו מקצת וכו' ". הרי לך פירוש חדש לגמרי במשנתנו, והיינו שאינו עושה אשפתות בבית סאתים 56 כלומר, בבית סאתים שנשארו פנויות בשדהו (בת ארבע סאין) אחרי שדייר בה סאתים. וברור שנדחק לפרש כן מפני התוספתא כאן שהסמיך אותה לפירושו. בזבל שהוציא, 57 ולפי פירושו דבוקה הסיפא: ומוציא מן הסהר לבבא שלפניה. ועיין מ"ש לעיל שו' 57–58. אלא משייר מהן מקצת. אבל לא שמענו כלל מהו הדין באין לו אלא בית סאתים ורוצה לדייר אותן ולהוציא את הזבל אחרי שביעית. והלכה זו נשנית כאן בתוספתא.

63. ר' יוסה מתיר. וכ"ה בד (ר' יוסי). ובכי"ע: וחכמ' מתירין. וצ"ע אם החכמים חולקים אף על משנתנו. עיין מ"ש לעיל בסמוך.