תוספתא כפשוטה על שקלים ג:ט

24. מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה לעולם מעשר וכו'. משנתנו פ"ז מ"ב, והובאה בבבלי פסחים ז' א', וב"מ כ"ו א'. ופירש"י שרוב אוכלי בשר בירושלים קונים אותו מכסף מעשר שמביאים עולי רגלים, ומשאירים את מה שלא הספיקו לאכול לקרוביהם וידידיהם. והוסיפו בתוספות שם דלוקחים הם הרוב, שהרי כמה אנשים עומדים על בהמה אחת לקנותה, ולפיכך הולכים אחרי הקונים ולא אחרי המוכרים שהמעות שבידיהם הם כבר חולין.

24-25. ובהר הבית חולין. וכ"ה במשנתנו הנ"ל. ובבבלי פסחים וב"מ הנ"ל (בכי"י ובראשונים, עיין דק"ס שם): לעולם חולין. ופירש"י ועוד (ע"פ הבבלי שם), הואיל והר הבית אינו עשוי להתכבד, אנו תולים שהכסף הוא משאר ימות השנה, ורוב הכספים שבשאר ימות השנה שלא נמצאו לפני סוחרי בהמה, חולין. ודברי ר' יוסי להלן יתפרשו בקושי לפי פירוש זה. אבל בירושלמי פ"ז ה"ב, נ' ע"ג, אמרו: לא צורכה דלא בהר הבית קודש וכו'. חזקה שאין הכהן מוציא מן הלישכה מעות עד שהוא מחללן על הבהמה. וכ"ה בפיה"מ להר"מ, ובחיבורו ספ"ג מה' שקלים [תיקונים והשלמות: לשונו בפ״ו מה׳ מע״ש ה״י עוד יותר ברורה: והנמצאות בהר הביח לעולם חולין, שחזקתן מתרומת הלשכה שחללום הגזברין על בהמה.], ובפי' הראב"ד לב"מ כ"ו א' (לפי שטמ"ק). ולפ"ז הכוונה היא שבהר הבית רוב המעות הם מעות מחוללות שקבלו מידי הקדש, ואין אדם מצוי להכניס שם מעות מעשר אפילו ברגל, עיין בפי' הראב"ד הנ"ל.

25. ובשעת הרגל הכל מעשר. כלומר, משום שרוב אוכלסי ירושלים הם מעולי רגלים, והם מביאים כסף מעשר לשלמים. ועד כאן היא פיסקא ממשנתנו הנ"ל.

25-26. אמ' ר' יוסה אילו דברי בית שמיי וכו'. כלומר, משנתנו הנ"ל היא כב"ש. ובריבב"ן שם הביא את התוספתא כאן, והעיר שסתם משנתנו היא שלא כר' יוסי.

26. ובית הלל או' לעולם מעשר וכו'. בעדיות פ"ה מ"ב: ר' יוסי אומר ששה דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל וכו'. ולא מנה שם הלכה זו.

26-27. חוץ מן הנמצאים בהר הבית בשאר ימות השנה שהן חולין. עיין מ"ש לעיל, שו' 24–25, ד"ה ובהר הבית. וסובר ר' יוסי שבשעת הרגל חזקת העולים להר הבית יש בידם כסף מעשר, והם הרוב. ואפשר שר' יוסי אינו תולה בשאר ימות השנה, מפני שהר הבית הוא מקום גלוי, ולוא אבדו לפני הרגל היו מוצאים אותם מקודם.