תוספתא כפשוטה על שקלים ג:ז

20-22. ששה לנדבה. כנגד מותר חטאות ואשמות ומותר קיני זבין וקיני זבות וקיני יולדות ומותר קרבן נזיר ומצורע. כל הברייתא בפי' רבינו הלל כ"י לתו"כ ויקרא. 10 כ"י אופפינה', 17 ע"ב. וכן הובאה הברייתא להלן שם, 69 ע"ב, ופרש' שמיני, 87 ע"א. ופירשו המפרשים שאין כאן אלא חמשה, והיינו: מותר חטאות, מותר אשמות, מותר קיני זבין וזבות ויולדות, מותר קרבן נזיר, מותר קרבן מצורע. ולפ"ז בהכרח שהברייתא הבאה משלימה את השופר הששי בשופר שהיה כתוב עליו "נדבה" סתם. ועיין גם בפי' רבינו הלל הנ"ל. וכן פירש הר"מ בפיה"מ פ"ו מ"ה ובחיבורו פ"ב מה' שקלים ה"ב ובמאירי, עמ' 97 ואילך. והוא ע"פ התוספתא כאן, עיין בכסף משנה ובתיו"ט למשנתנו. ועיין בירושלמי ספ"ו ובבלי מנחות ק"ז ב' ואילך. ברם בירושלמי ספ"ו, נ' ע"ב, מוכח שמנו מותר קיני זבים וזבות אחד, ומותר קיני יולדות אחד, וכן מסתבר שהרי יולדת עשירה אינה מביאה אלא חטאתה עוף 11 ואעפ"י ששופר של עיקר הקינין (כלומר, לא של מותר הקינין) שימש בין לזבים וזבות ובין ליולדות (בבלי עירובין ל"ב א'), שאני התם, שאין יולדת עשירה נותנת דמי חטאתה לשם, שהרי הכהן מקריב משם אחת לחטאת ואחת לעולה, ואם יתנו שתי עשירות דמי החטאת לשם תקרב אחת מהן עולה. אבל במותרות הקן עניות ועשירות שוות, אלא שבעניה המותר הוא מעולה ומחטאת, ובעשירה הוא מחטאת גרידא, ולפיכך תיקנו להן שני שופרות. (עיין בפי' הרש"ס, נ"ב ע"א), ולפ"ז כבר נמנו כאן שש שופרות מחוץ לנדבה שבה"ח. ואף לשון הקשר שבין ה"ז וה"ח מגומגם. ולפיכך מסתברת השערת הרי"ן אפשטין (תרביץ ש"ז, עמ' 147) שההלכה הבאה היא משנת תנא אחר החולק על בבא זו. ולפי השערתו בבבא שלהלן, צריך לפרש שכאן נמנו באמת ששה שופרות, ולקיני יולדות היה שופר מיוחד, כמו שמוכח בירושלמי הנ"ל. ועיין מ"ש להלן.