תוספתא כפשוטה על פאה ד:ח

23. אין פוחתין לעני וכו'. כל הברייתא עד "פרנסת לינה" היא פיסקא מן המשנה (פ"ח מ"ז). ועיין שאילתות וירא ריש סי' י"א ובהעמק שאלה שם.

23-24. מככר בפונדיון וכו'. הסלע הוא ד' דינרין, או כ"ד מעין, או מ"ח פונדיונות. וסאה היא בת ו' קבין, או י"ב חצאי קבין, נמצאו ד' סאין הן מ"ח חצאי קבין - חצי קב בפונדיון. ופירשו בירושלמי שהככר הנמכר בפונדיון הוא פחות מחצי קב מפני שהחנווני מנכה שליש ליציאה. ועיין בבלי עירובין פ"ב ב' וכתובות ס"ד ב'. ושיעור זה הוא רק כדי קיום הנפש. עיין אוה"ג כתובות חלק התשובות עמ' 197.

24. פרנסת לינה שמן וקטנית. כל הברייתא באשכול ח"ב, הוצ' הר"ח אלבק, עמ' 173, עיי"ש. ומדברי הר"ש והרא"ש פ"ח מ"ז, וכפו"פ פמ"ד עמ' תקע"ט, משמע שהם פירשו שכוונת התוספתא היא דשמן וקיטנית הם פרנסת לינה, ובבבלי שבת וב"ב מפורש שפרנסת לינה הם מצע וכסת. וברור שכל הברייתא עד "פרנסת לינה" אינה אלא פיסקא מן המשנה, והתוספתא מוסיפה: שמן וקטנית, כלומר שמחוץ לככר נותנים גם שמן וקטנית, עיין כתובות פ"ה מ"ח. וכן כנראה פירש הר"מ בפ"ז מה' מתנ"ע ה"ח. ועיין ברדב"ז שם. ובאשכול הנ"ל נמצאת פיסקא זו אחרי: שבת נותנין לו מזון שלש סעודות, ולפ"ז בוודאי אי אפשר לפרשה על פרנסת לינה.

24-25. שבת נותנין ל ו מזון שלש סעודות. גם זו היא פיסקא מן המשנה הנ"ל. ועיין הסדר באשכול הנ"ל.

25. דג. וכ"ה בד ובר"מ הנ"ל. אבל בכי"ע ובאשכול הנ"ל הנוסחא היא: דגה . וזו היא גירסא יותר מתוקנת, מפני ש"דגה" בלשון בני אדם הוא דג קטן. 23 עיין להלן נדרים פ"ג ה"ה; ירושלמי שם פ"ו ה"ו, ל"ט רע"ד; בבלי שם נ"א ב'. ובפירוש אמרו בירושלמי ביצה (פ"ב ה"א, ס"א ע"ב): לא עירב ולא עירבו לו אחרים. ר' יצחק אומר צולה לו דגה . ובבבלי שם (כ"ב א'): משום ר' יצחק אמרו אף צולה לו דג קטן. ועיין בבלי נדרים ל"ה ב' ובאהצו"י ביצה עמ' 18. וכן להלן סוכה (פ"ד סהי"א): ויצלה לו דגה . 24 כ"ה בכי"ו, בכי"ל ובד. ובכי"ע ובשו"ת הרשב"א ח"ד סי' קי"ט בטעות: דג. ובבבלי שבת ל"ה ב': כדי צליית דג קטן. וכן בקה"ר פ"ז י"ב ופ"ט י': ומדליק לו את הנר וצולה לו דג וממלא לו חבית של מים. ובד"ר שם (בפ"ט): וצולה לו דגו, וצ"ל: דגה. ומכאן שבכ"מ שמדברים בצליית דג בערב שבת ע"י הדחק אינו אלא בדגה או בדג קטן, וממילא שאין סתם עני עדיף מעשיר שבישראל ע"י הדחק, ונותנין לו דבר מועט בשביל כסא דהרסנא, עיין בבלי פסחים קי"ב א'.

26. אבל בזמן שמכירין אותו וכו'. אשכול הנ"ל וכפו"פ פמ"ד עמ' תקע"ו. ובפיה"מ להר"מ פ"ה מ"ז: ואם יהיה העני ידוע נותנין לו מה שיכסה. 25 כ"ה בד"נ, בד"ו ובהוצ' הרצאג. ובהגד"נ הוגה לנכון: שיתכסה. והברייתא שלנו גם בירושלמי כאן (ה"ז כ"א ע"א) אלא שנוסף שם: והכל לפי כבודו. ועיין בבלי ב"ב ט' א' ובר"מ פ"ז מה' מתנ"ע ה"ו ובמהרי"ק שם. וכנראה שהפירוש הוא שאנו מכירים אותו שהוא עני, ואין חוששים שמא כבר קבל כסות מאחרים.

26-27. היה מסבב על הפתחים וכו'. ואמרו בירושלמי: ובלחוד דלא יפחות ליה מן ארגרון דיליה (צ"ל: דידיה, כמו שהוא בכי"ר), כלומר ובלבד שלא יפחות לו ממטבע קטנה שהיו רגילים לתת לעניים המחזרים על הפתחים. וכן אמרו בבבלי ב"ב שנותנים לו מתנה מועטת. ופירשו ברש"י ותוספ' שם שהכוונה היא שנותנים לו מן הקופה. אבל מלשון הר"מ הנ"ל (פ"ז ה"ז) משמע שהכוונה לכל אדם. ועיין כפו"פ פמ"ד ריש עמ' תקע"ח, והיתה לפניו בבא זו להלן בסה"י, או בריש הי"א.