תוספתא כפשוטה על מעשר שני ה:כא

62-63. אילן שנטעו בערב ראש שנה וכו'. כלומר, שנטעו בסמוך לראש השנה ונתברר שנקלט לפני ראש השנה, ומותר לקיים אותו בשביעית (כירושלמי שביעית פ"ב רה"ו, ל"ג ע"ד). ולפי פירושנו בתוספתא שביעית (פ"ב שו' 9) צריך לפרש כאן שלא עלתה לו שנה בערב שביעית, 40 והברייתא היא שלא כר"מ שחושב יום אחד בשנה כשנה, ולדעתו, אם ברור שנקלטה לפני שביעית, נמנית לו ערב שביעית כשנה. ופירותיו אסורים משום ערלה עד ט"ו בשבט של שנה שניה לשמיטה. 41 עיין מ"ש לעיל שביעית פ"ב שו' 9 בשם הר"ח וס' האשכול. ומט"ו בשבט של שנה שניה של שמיטה עד ט"ו בשבט של שנה שלישית של שמיטה הפירות נטע רבעי, ופטורין מן המעשרות. ומט"ו בשבט של שנה שלישית עד ט"ו בשבט של שנה רביעית של שמיטה אין מעשר שני אלא מעשר עני. והפירות שחנטו אחרי ט"ו בשבט של שנה רביעית של שמיטה, אפילו אם נלקטו לפני הפסח פטורין מן הביעור בשנה זו, 42 עיין ספרי ראה פי' ק"ט, עמ' 170, שו' 9 ומקבילה. ונמצא שמע"ש של אילן שניטע בערב ר"ה של שביעית אינו חייב בבעור לפני השמיטה השניה. אבל אם נטע את האילן בערב שביעית, ונקלט ל' יום לפני שביעית, הרי נחשבת לו ערב שביעית כשנה, ופירותיו ניתרים לגמרי בר"ה של שנה שלישית לשמיטה, 43 עיין בס' האשכול שהזכרנו לעיל הע' 41. והפירות שחנטו מר"ה של שלישית עד ט"ו בשבט של שלישית חייבין במעשר שני ומתבערים ברביעית. ולפיכך נקטה התוספתא "בערב ראש שנה של שביעית" דווקא. ולמסורת הירושלמי בתוספתא שביעית הנ"ל (עיין מש"ש), צריך לפרש שברייתא זו כר"מ, ואם נקלט האילן בערב ר"ה היא נמנית לו כשנה, ומ"מ פירותיו אסורין משום ערלה עד ט"ו בשבט של שנה שניה לשמיטה, ומשום רבעי עד ט"ו בשבט של שנה שלישית לשמיטה, 44 עיין ר"מ פ"ט מה' מע"ש ה"י. ומט"ו בשבט של שלישית אין כבר מעשר שני וכו', כנ"ל. אבל אם נטעה בתהילת ערב שביעית, הרי פירותיו ניתרין לגמרי בר"ה של שנה שלישית לשמיטה, ועדיין יש כאן ביעור של מע"ש ברביעית, עיין מ"ש לעיל. וכל המפרשים נדחקו מאד בבאורה של ברייתא זו.