תוספתא כפשוטה על מעשר שני ה:יט
Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:19 · תוספתא כפשוטה על מעשר שני · free full Hebrew text
Open in the reader →59-60. בית שמיי אומ' אין פודין וכו'. ר"ש פ"ה מ"ה, תוספ' ב"ק ס"ט א' ד"ה אימא, והובאו בשו"ת תרומת הדשן סי' קצ"ב, ר' ישעיה ב"ק שם (לפי שטמ"ק סד"ה ולעניין פסק), חי' הרשב"א שם, שו"ת שלו ח"א סי' תשמ"ד, מיוחסות סי' קנ"ו, כפו"פ פנ"ג עמ' תשי"ח. וכתב הר"ש שם: והא דאין פודין במחובר, היינו לפי שאין בקיאין בשומא בעודו מחובר, מידי דהוה אענבים לבית שמאי וכו'. 38 וממנו בשאר כל הראשונים הנ"ל. ובשו"ת הרשב"א ח"א סי' תשמ"ד כתב: וההיא דאין פודין במחובר כתב רב אחא ז"ל דטעמא משום דלא בקיאי בשומא בעודו במחובר, מידי דהוה אענבים לב"ש. ולכאורה יש כאן שיבוש ברור, וצ"ל: כתב הר"ש ז"ל, וכן הגיה הנצי"ב בהעמק שאלה קדושים סי' ק' אות י"ז. אבל ראיתי גם בכפו"פ פנ"ג, עמ' תשי"ח: וכתב גאון דהתם טעמא משום דבמחובר לא בקיאי בשומא, דאלו בקיאי בענבים שרי (כנראה שצ"ל: שרי, כענבים) לב"ה. וכן כתב רבינו ישעיה (בשטמ"ק הנ"ל): דב"ש סברי אין מחללין ענבים דלא ידיעא שומתן ואתי לזלזולי בשומא, וב"ה סברי דידיעה שומתן. ובצפנת פענח להגר"י ראזין (פ"י מה' מאכלות אסורות הי"ז) פירש שב"ש דרשו "קודש הלולים" שמצות חילול הוא בדבר שמהללין בו, והוא יין, עיין בבלי ברכות ל"ה א'.
60. יין וענבים. הראשונים הנ"ל. ר"מ פ"ט מה' מע"ש ה"ג, סמ"ג עשין קל"ז, ר"א ע"א, ס' החינוך מצוה רמ"ז.
61. שאין פודין במחובר לקרקע. הראשונים הנ"ל, מאירי ב"ק ס"ט א' עמ' 200 ופי' הרש"ס, פ"ו ע"א. והנה כל הראשונים הנ"ל (חוץ מאלה שנזכיר להלן) קבלו את שיטת הר"ש שאין פודין במחובר לקרקע לכתחילה, מפני שאין שומתו ידועה, אבל בדיעבד הוא פדוי, ולא עוד אלא שדבר ששומתו ידועה פודין אותו אפילו לכתחילה. וכן כתב ר' ישעיה הנ"ל: "דתניא בסוף מעשר שני כרם רבעי בש"א אין פודין אותו ענבים וכו', משמע אבל במחובר כ"ע מודי דלא" וכו', "אבל בדבר הידוע שומתו אפי' במחובר מחללינן". וכנראה שלפני רבינו הסרה כאן הבבא שלנו "אבל הכל מודין וכו' ", ונקט כן מדיוקא. ועיין גם בתוספ' רבינו פרץ לב"ק שם שהסיק מן הסוגייא שם שפודין במחובר. 39 עיין מ"ש לעיל הע' 38. אבל בר"מ פ"ט מה' מע"ש ה"ב: ואין פודין אותו במחובר כמעשר שני. וכן מוכח מן הירושלמי כאן פ"ה ה"ג (ומקבילה שבפיאה פ"ז ה"ו), עיין באו"ש על הר"מ הנ"ל. ולפ"ז גם בדיעבד אינו פדוי במחובר לקרקע. וכן הסתייעו מן התוספתא כאן בסמ"ג ובמאירי הנ"ל. וכן פסקו הרא"ש (ברכות פ"ו סי' א' ובה' קטנות סוף ה' ערלה), הטור (יו"ד סי' רצ"ד), ארחות חיים (ח"ב עמ' 215), בשו"ת תרומת הדשן הנ"ל, ובש"ע יו"ד סי' רצ"ד ס"ק ו', ועיין בבאור הגר"א שם אות י"ט. ובכפו"פ פנ"ג עמ' תשי"ח הנ"ל כתב כמסתפק: ופדיון אפשר דאינו במחובר וכדאית' בתוספות מס' מעשר שני פרק בתרא ב"ש אומר וכו'. ובס' החינוך הנ"ל (מצוה רמ"ז) הביא את שתי הדעות. ועיין בשו"ת הרדב"ז, לשונות הר"מ, ח"ב סי' קע"ט.