תוספתא כפשוטה על מעשר שני ד:ו

18. מי שלא קרא שם לתרומת מעשר וכו'. וכ"ה הסדר והגירסא בד ובקג"נ. ופירושו, שהפריש תרומת מעשר ולא קרא לו שם. והברייתא נסמכה לפ"ד מ"ז, 19 אלא שעיקר מקומה בתוספתא הוא להלן הי"ד, והובאה לכאן אגב החילוק שבין שבת וחול, ואינה עניין למשנת דמאי פ"ד מ"ג. ושם פירושו שאינו צריך להפריש כלל, ואפילו לקרא שם גרידא אינו צריך. וכל הלכה והלכה לפי עניינה. ועיין בס' משנה ראשונה למשנתנו שם. ובכי"ע גורס כאן (והסדר שם אחר, עיין בשנו"ס): מי שלא קרא שם למעשר שיני של דמאי וכו'. והיא היא, והכוונה אחת שהפריש ולא קרא שם (למע"ש או לפדיון), עיין במשנתנו הנ"ל.

19. ר' ליעזר אומ' יאכל וכו'. וכ"ה בד ובקג"נ. ובכי"ע: חילל וכו'. וסובר ר' אליעזר שהקילו בדמאי, ובדיעבד סגי בהפרשה גרידא, ואינו צריך לקרוא שם אעפ"י שאין בו טרחה (עיין רש"י מכות ט"ז סע"ב), אבל בוודאי צריך לקרוא שם, כר' יהודה במשנתנו פ"ד מ"ז ולהלן הי"ד.

וחכמים או' לא יאכל. וכ"ה בד ובקג"נ. וסוברים החכמים שגם בדמאי לא נתקדש, כשיטת ר' יהודה הנ"ל בוודאי. ובכי"ע: לא חילל. והיא היא, עיין מ"ש לעיל, אבל עיין מ"ש להלן.

19-20. נראין דברי ר' ליעזר בשבת וכו'. ר' יוסי לשיטתו, במשנתנו הנ"ל ולהלן שו' 60, שאפילו בלי קריאת שם נתקדשו, ולפיכך בשבת אפילו לכתחילה אינו צריך לקרוא שם אחרי ההפרשה שבע"ש (כדי שלא יבוא לקריאת שם לפני ההפרשה).

20. ודברי חכמים בחול. משום מהו מפסיד אם קורא שם, ואח"כ יאכל. אבל לגירסת כי"ע בדברי חכמים "לא חילל" קשה, ולמה יחמיר ר' יוסי בדמאי יותר מבוודאי. ועיין בתיו"ט פ"ד מ"ז שהסיק שבמע"ש אין צורך שיהיו עסוקים באותו עניין. ומ"מ למדנו מכאן שלא אמר ר' יוסי במשנתנו הנ"ל "דיו" אלא בדיעבד שכבר אכל את הפירות (או בשבת), 20 ושמא פירושו של "דיו" שאינו מברך אח"כ "על פדיון מע"ש", שהרי בעל כרחינו אנו עוסקים בשלא ברך, שאם לא כן אין לך קריאת שם יותר מזו, עיין מ"ש לעיל, עמ' 117. ובנידון שלפנינו הדברים יותר פשוטים, שהרי אין מברכין על הפרשת מעשרות ופדיון מע"ש מן הדמאי, כמפורש בירושלמי דמאי פ"א ה"ד, כ"ב ע"ב (ועיין במשנה שם), וממילא אין כאן שאלה של קריאת שם ע"י הברכה. אבל לכתחילה מהו מפסיד אם יקרא לו שם. ולהלן שו' 60 הלשון בדברי ר' יוסי הוא: נתקדשו, כלומר, בדיעבד חלה עליהם קדושה בהפרשה גרידא בלי קריאת שם, עיין מש"ש. ועיין ר"מ רפ"ד מה' מע"ש ומ"ש להלן שו' 60.