תוספתא כפשוטה על מעשר שני ג:יד
Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 3:14 · תוספתא כפשוטה על מעשר שני · free full Hebrew text
Open in the reader →48. מחללין מעות על פירות בירושלם וכו'. וכ"ה בד ובכפו"פ הנ"ל. והנכון בכי"ע: המחלל מעות וכו'. וכן הגיה הגר"א. ובירושלמי ספ"א, נ"ג ע"א: ר' זבידא הוה יתיב מתני לבריה הרוצה לחלל מעות על הפירות בזמן הזה 32 ואעפ"י שבירושלמי לא נזכר "בירושלים", מ"מ ברור שהכוונה לירושלים, שהרי מחוץ לירושלים כולם מודים שהפירות מתחללים על המעות, והתלמוד מלא עובדות של חילול פירות מע"ש בזמן הזה (ועיין גם במשנתנו פ"ה מ"ז ולהלן שו' 62), וכיצר מגיה ר' קריספא להלן: פירות על המעות, ולשיטת ב"ה לא קדשו, אתמה. בין אילו בין אילו קדשו כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים מעות כמות שהן ופירות כמות שהן. עבר ר' קריספא אמר ליה לא תניית' כן. אלא פירות על המעות. 33 כלומר, ר' קריספא מגיה את הברייתא, ושונה: הרוצה לחלל (כלומר, בירושלים) פירות על המעות (מפני שאינו יכול לאכול את הפירות, וחושש שמא ירקבו) בזמן הזה וכו'. אבל מעות על הפירות אפילו חוץ לירושלים אין מתחללות לב"ש, מפני שאין בהן כח לתפוס את הפירות שאינם ראויים לאכילה. הא מעות על הפירות דברי הכל לא קדשו. ואעפ"י ששנינו במשנתנו (פ"א מ"ה): הלוקח פירות שוגג וכו', ואם אין מקדש ירקבו, הרי לך שהפירות תופסין את הקדושה, תירצוה בירושלמי שחלל בזמן הבית וחרב הבית. אבל הר"מ בפ"ז מה' מע"ש סהט"ו, העתיק את המשנה כצורתה ולא חילק, ומכאן שאפילו מעות על הפירות מתחללין בדיעבד בזמן הזה (ועיין בסמ"ג הנ"ל עשין סוף קל"ו, ר' ע"ד). ועיין מ"ש לעיל פ"א שו' 51. והברייתא לעיל (שו' 46) סתמה את דבריה ולא פירשה אם בדיעבד חל הפדיון על המעות או על הפירות. ולשיטת ב"ה כאן, אף בדיעבד לא עשה כלום, והמעות והפירות נשארו כמות שהיו. 34 ועיין בח"ר שפירש את מחלוקת ב"ש וב"ה לפי שיטתם במשנת נזיר (רפ"ה) אם הקדש בטעות הקדש. ונעלמה ממנו לפ"ש הברייתא בירושלמי שהבאנו לעיל, ומוכח ממנה שאפילו ידע את ההלכה שאסור לחלל לא נתחללו המעות, שאם לא כן הרי אין להקשות עליה ממשנתנו פ"א מ"ה, עיין מ"ש לעיל בפנים.