תוספתא כפשוטה על מעשר שני א:ו

14-15. היו לו מעות כזביות ומעות ירושלמיות וכו'. בכי"ע ובערוך ערך כזב: כוזביות וכו'. והתוספתא נותנת כאן דוגמא למטבע שמרד ולמטבע שאינו יוצא, ומטבע שמרד, הן מעות בן כוזיבא, ומעות שאינן יוצאות אגב צורתן (אלא כנסכא בעלמא), הן המטבעות העתיקות הירושלמיות. ובירושלמי (פ"א ה"ב נ"ב ע"ד): מטבע שמרד, כגון בן כוזיבא אינו מחלל. ובבבלי הנ"ל: אין מחללין על המעות שאינן יוצאות, כיצד היו לו מעות כוזביות, 31 והעיקר כפירוש הראשון של רש"י למעות כוזביות, כפי שיוצא מן הירושלמי והתוספתא. ועיין באוה"ג שם, הפירושים, עמ' 155. ירושלמיות, או של מלכים הראשונים וכו'. וכ"ז היא דוגמא למעות שאינן יוצאות, שנזכרו במשנתנו (פ"א מ"ב), ועיין מ"ש להלן.

16. היוצא משום מלכים הראשונים וכו'. בכי"ע: לשום מלכים וכו', והיא היא. והכוונה למטבעות של מלכי רומי שמתו, וכבר אינם טובעים יותר מטבעות הללו, אלא שבני אדם מקבלים אותם אגב צורתם, ומכיוון שיוצאים אגב צורתם, מחללים עליהם. ובירושלמי (פ"א ה"ב, נ"ב ע"ד): כמטבע של מלכים הראשונים, נימר אם היה יוצא על גב צורתו מחלל. אבל מטבעות של המלכים שפסלו את צורתם, וגזרו על זכרונם (damnatio memoriae), אין מחללים עליהם כלל. וכבר ראינו לעיל שבבבלי הנ"ל מונה אף מעות של מלכים הראשונים בין מעות כוזביות וירושלמיות שאין מחללין עליהן, והכוונה למטבע ממין זה. 32 הבבלי מדייק מכאן "הא של אחרונים דומיא דראשונים מחללין", והכוונה למלך שהוא עדיין חי ופסלו את המטבעות שלו במקום המרד, אבל עדיין יוצאים במקום שלא נתפשט המרד, מחללין עליהן. ומצב זה היה רגיל בקיסרות רומי בזמן התלמוד.

16-17. אין מחללין אותו לא על מעות שכן בבבל וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע: כיצד 33 מלה זו באה באשגרה מלמטה, ואינה אף בד, בכפו"פ, בפ"מ הנ"ל ובירושלמי. והתוספתא עדיין עוסקת במטבע שאינו יוצא. אין מחללין על המעות שמן 34 ובגליון שם תוקן: שהן, והיא טעות, וצ"ל: שכן, כלומר, שכאן, ועיין להלן הע' 35. בבבל וכו'. ובירושלמי (פ"א ה"ב, נ"ב ע"ד): תני אין מחללין אותו לא על המעות שכן 35 כ"ה בכי"ר. ובד"ו: שהן, כתיקון הגליון בכי"ע. בבבל וכו'. וכן בבבלי ב"ק (צ"ז ב'): ת"ש אין מחללין על מעות של כאן (=שכן, שכאן, שבתוספתא וירושלמי) והן בבבל. ופירשו בירושלמי הנ"ל: "לא על המעות שכן בבבל. בעומד בבבל". כלומר, אם הוא נמצא בבבל ויש לו שם מעות של כאן (של א"י) אינו מחלל עליהם, שהרי מטבע של א"י בבבל הוא מטבע שאינו יוצא אגב צורתו.

17. ולא על מעות שבבבל כן. כ"ה בירושלמי הנ"ל (אלא ששם "המעות"). והמלה "על" נשמטה בכי"ו בט"ס (וישנה גם בד, בכי"ע ובכפו"פ פ"מ הנ"ל), והמלה "כן" אינה גם בד ובכפו"פ הנ"ל. ובכי"ע: ולא על המעות שבבבל והן כאן. ובבבלי הנ"ל: ושל בבל והן כאן. ופירשו בירושלמי: בעומד כן. כלומר, וממילא יש כאן מטבע שאינו יוצא, וכמו שכתבנו לעיל. ואעפ"י שכל המטבעות היו יוצאות בירושלים (עיין בירושלמי ובבבלי הנ"ל), כבר תרצוה בבבלי שכן היה רק בזמן שיד ישראל היתה תקיפה על אומות העולם. [ובירוש׳ לפי פי׳ ספר ניר, הכוונה היא שאם חלל על מעות בבל והוא בבבל, עיין להלן בסמוך ד״ה אבל.]

17-18. אבל אם היה כן והיו לו מעות בבבל וכו'. בירושלמי הנ"ל: היו לו מעות מבבל לבבל והוא עומד כאן? נימר אם היתה דרך פתוחה מחלל. ואם לאו אינו מחלל. כלומר, אם המעות של בבל הן בבבל מחלל עליהן, שהרי הן יוצאות במקומן, ולא איכפת לנו כלל אם הוא בא"י, אלא שהירושלמי מצריך שתהא הדרך פתוחה (כלומר, שאין חירום בין א"י ובין בבל), שאם לא כן הרי הוא מחלל על דבר שאינו ברשותו, וכמפורש להלן. ובבבלי הנ"ל: של בבל והן בבבל מחללין, ופירשו שם שאפילו אם אינו יכול להביא את המטבע לא"י (מפני שהמלכיות מקפידות על המטבע), הרי יכול הוא לקנות בהמה בבבל ולהביאה לא"י, עיין בתוספות שם ד"ה דזבין, בהשגות הראב"ד פ"ד מה' מע"ש הי"ד ובחידושיו לב"ק עמ' רמ"ד. וגירסא משונה בכפו"פ פ"מ עמ' תקנ"ב הנ"ל: אין מחללין אותו לא על מעות שבמדי ולא על מעות שבבבל, אלא אם היה כן והיו לו מעות בבבל מחללין אותו עליהם. ועיין בר"מ פ"ד מה' מע"ש הי"ד 36 וכנוסחא שבס"א כ"ה בכל כתה"י שבדקתי, והיינו: ויש לו ממטבע בבל בבבל אינו מחלל וכו'. וכע"ז מביא במעשה רוקח בשם נ"א כ"י. וכן מעתיק אף במאירי ב"ק, עמ' 278: והיו לו בבבל מעות של בבל אינו מחלל וכו'. ובשנו"ס מר"מ כת"י פרנקפורט תר"ן: ויש לו מעות ממטבע בבל אינו מחלל. ובהשגות שם. וכנראה שהיתה להר"מ גירסא אחרת בבבלי. 37 ועיין במה"פ כאן פ"א ה"ב ר"ה תני, ודבריו רחוקים, עיי"ש. ועיין בפ"מ שם, וקשה לקבל את פירושו בתוספתא ובירושלמי.

19. היו לו מעות טמונות בקצטרא ובהר המלך וכו'. וכן מעתיק בפ"מ (פ"א סה"ב) בשם תוספתא כתיבת יד. וכן בפי' רבינו הלל לספרי ראה (מ' ע"ג): היו לו מעות טמונות בקסרא ובהר המלך וכו'. ובכי"ע: טמונות בקסטרא או בהר המלך וכו'. וכן בריבמ"ץ פ"א מ"ב. ובכפו"פ עמ' תקנ"ב הנ"ל: בקצרה בהר המלך וכו'. ועיין בירושלמי כאן פ"א סה"ב ובבבלי ב"ק צ"ח א'. וקצטרא (קסטרא) הוא מבצר שהחזיק בו הצבא הרומאי, ויהודי לא היה יכול להוציא משם את כספו מבלי שיגזלוהו הרומאים. וכן הר המלך היה מיושב על ידי גויים, והיתה סכנה לגשת לשם, וכמפורש בירושלמי (שבת פ"א ה"ד, ג' ע"ד, ובמקבילה בע"ז פ"ב ה"ט, מ"א ע"ד) שהיו עולין להר המלך ונהרגין. 38 עיין מ"ש על הר המלך לעיל שביעית פ"ז שו' 27. וכנראה שברייתא זו נשנית בסמוך לאחרי דיכוי מרד בר כוזבא, ועדיין היו יהודים שטמנו כספם במבצרים ובהר המלך וכשכבשו אותם הגויים לא יכלו להוציא את כספם משם.

או שנפל כיסו לבור. בפי' רבינו הלל הנ"ל: מכיסו לבור. ובבבלי הנ"ל: לים הגדול.

20. אעפ"י שיודע שהוא שם וכו'. וכ"ה בפירוש רבינו הלל הנ"ל. ובד: שידו' (שידוע) וכו'. וכ"ה בכפו"פ הנ"ל. ובכי"ע: שיודע שיש שם מעות וכו', וכ"ה בריבמ"ץ הנ"ל (אלא שחסרה שם המלה "שיודע"). ובמאירי ב"ק שם (עמ' 278): אם נפל כיסו לים הגדול וכו', הא אם נפל לבור ויכול להוציאו פודה בו, מפני שהוא ברשותו. והדברים לקוחים מדברי הר"מ בפ"ד מה' מע"ש הי"א. וכאן מדברים שאין בכיס מעות בכדי הטורח להוציאו מן הבור. ובירושלמי כאן (פ"א סה"ב): ר' יונה בעי נפל כיסו לבור ובו מאה ריבו 39 בזמנו של ר' יונה ירד ערך המטבע, ויחידות שלו היו של רבבות דינרים, עיין מ"ש במבואי לספרי היונית בא"י היהודית (אנגלית), עמ' 5. ועיין להלן פ"ג הע' 5. והיה יכול להוציא חמשים ריבוא להעלותן, אותן חמשים רבוא כמי שהן ברשותו. כלומר, מותר לחלל כשעור העודף על שכר ההעלאה. (שירי מנחה). ועיין במהרי"ק על הר"מ הנ"ל ובמה"פ פ"א סה"ב ד"ה יכול.