תוספתא כפשוטה על מעשר שני א:ב

6. כיצד אין מרהינין אותו וכו'. ערוך ערך רהן בשם התוספתא, ר"מ הנ"ל.

7. ויהא בידך. וכ"ה בד. ובכי"ע ובערוך הנ"ל: יהא בידך.

עליו חולין. וכ"ה בד, בכי"ע, בערוך ובר"מ הנ"ל. 14 בכל הדפוסים הישנים ובכל כתה"י שבדקתי. ובר"מ ד"ו של"ד ואילך: ותן לי עליו מעות . ובירושלמי (פ"א ה"א, נ"ב רע"ג): תני ולא מרהינין אותו, ולא יתננו לחנוני שיאכל עליו. והוי"ו של "ולא יתננו" הוא וי"ו הפירוש, כלומר, שלא יתן את המע"ש לחנווני כמשכון, ויאכל עליו חולין. 15 כלומר, חולין ממין אחר. והוא הדין שלא יתן לו במשכון סלע של מע"ש, כדי שיאכל עליה חולין טמאים שהם בזול. אבל בוודאי שמותר לתת לחנוני סלע של מע"ש על מנת לאכול על חשבונה על יד על יד, בקדושת מעשר עד שתצא הסלע לחולין, כמפורש במשנתנו פ"ב סמ"ט. 16 והרב בשערי תורת א"י שהגיה בירושלמי לא כיוון יפה.

7-8. לא יאמר לו הילך יין וכו'. במשנתנו (פ"א מ"א): ולא יאמר אדם לחברו בירושלים הילך יין ותן לי שמן. ואף כאן בירושלים עסיקינן ובמחליף מעשר במעשר. ובירושלמי משמע שגרס גם בברייתא: בירושלים, ועיין להלן. ועיין בפי' הרש"ס, ב' ע"א, שפירש את הברייתא שלנו בגבולין עיי"ש.

8. הילך יין מפני שאין לי שמן וכו'. בירושלמי (פ"א ה"א, נ"ב ע"ג): אבל אומר לו הא לך יין שאין לך יין, הא לך שמן שאין לך שמן. הא לך יין שאין לי שמן הוון בעיי מימר אסור. אשכח תני מותר. 17 כמפורש בברייתא שלפנינו, וכפירוש הרש"ס, ו' ע"א, שציין לתוספתא כאן. ואינו אסור משום חליפין? מכיון שאינו יכול להוציאו ממנו בדין אין אילו חליפין. וליידא מילא (כלומר, ולאיזה דבר) אמר הא לך יין, שאין לי שמן? דאילו הוה לי משח הוינא מיתן לך. כלומר, וממילא אין יכול להוציא מחבירו את החליפין, משום שהנימוק שלו "מפני שאין לי שמן" יכול להתפרש כפיוס, למה אינו נותן לו גם שמן. והנותן סומך על חבירו שיבין את הרמז של לאו מלכא אנא, ולאו כלבא את.

9. נמצאו מחליפין ואין מחליפין וכו'. וכ"ה גם בר"ש וברא"ש פ"א מ"א, ורבותינו צרפו שם את התוספתא ואת הירושלמי. ופירושו: נמצאו מחליפין למעשה, ואין מחליפין לפי ההלכה.

9-10. ועושין טובה זה עם זה. כלומר, שאין כאן חליפין אלא שנותנין זה לזה מתנת חנם, כמפורש במשנתנו. ועיין בריבמ"ץ ובמה"פ למשנתנו ד"ה אבל, ועיין בתוספ' פסחים ע"ה ב' ד"ה לפי.