תוספתא כפשוטה על כלאים ד:ד

6-7. ר' לעזר אומ' חריץ וכו'. בכי"ע: 6 אלא ששם הסדר אחר, והיינו דברי ר' אליעזר אחרי דברי ר' יהודה. ר' אליעזר אומ' עריס וכו'. וכבר ראינו לעיל (פ"ג שו' 22) שחריץ הוא לפעמים כתיב אחר במקום "עריס".

7. שהעבירו על גבי הריפין וכו'. הכורמים היו נוהגים להדלות את הגפנים על קנים, עצים, אפיפירות (קני סוף, עיין פ"ו מ"ג ועוד) וסריגות (עיין ר"מ רפ"ח מה' כלאים) גמישות מענפי ערבה. 7 כדי שיוכלו להתאים אותן לגידולם של ענפי הגפן ולהתפשטותם. ובח"ד הסמיך את המלה "ריפין" כאן לרפפות, 8 אהלות פי"ג מ"א: הסריגים והרפפות. ובפיה"ג שם בכת"י: והרפסות, רפסות. והן הסריגות מעצי ערבה שמערס עליהן את הגפנים. וביונית קוראים לסבכה מענפי ערבה ρίψ או ρίπος, וכנראה שזהו הריף שלנו. ועיין ב"ר פכ"ב, י"ב, סוף עמ' 219; שם פצ"ח, ד', עמ' 1225. ועיין מ"ש בתרביץ ש"ג עמ' 457, ופירושי שם בביטוי "תלאו ברפיון" הם דברי הבאי.

והרי הריפין כמחיצה וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע: הרי הריפין וכו'. ולפי פשוטה פירושה שהריפין נחשבות כמחיצה והן מפסיקות בין הגפנים לזרע, ומותר לזרוע מצד השני של המחיצה, וכשיטת הראב"ד בהשגות פ"ה מה' כלאים ה"ג, ועיין בכ"מ שם. 9 ולשיטת הר"מ וסייעתו צריך לפרש שהחידוש כאן הוא שדין הריפין ודין הקנים (עיין להלן) כדין גדר, ויש להם הלכות עריס שאוסר ד' אמות משני הצדדים. אבל קשה לפרש דברי ר' יוסי להלן לפי שיטה זו. ואף מה"ו (להלן שו' 11) משמע שבמחיצה להפסק אנן קיימין.