תוספתא כפשוטה על עירובין ה:טו

38-39. הרי ששכח ולא עירב והוציא בין בשוגג בין במזיד הרי זה אוסר וכו'. כלומר, אדם שרגיל לערב, אלא שפעם זו שכח ולא עירב, חזקתו שביטל רשותו, 40 עיין מ"ש לעיל, שו' 33, ד"ה אנשי חצר. ואם הוציא במזיד פקעה חזקתו, ור"מ גוזר שוגג אטו מזיד (עיין בבלי ס"ה ב' ובריטב"א שם), ור' יהודה אינו גוזר שוגג אטו מזיד, ועיין מ"ש להלן. [תיקונים והשלמות: ברייתא זו בלי המלה ״והוציא״ בירושלמי ספ״ז, כ״ד ע״ד, אלא, שכנראה, הפירוש שם אחר, עיי״ש בירושלמי.]