תוספתא כפשוטה על דמאי ח:ט

26. נוטל תרומה ותרומת מעשר ומניחה וכו'. וכ"ה בד. ומוכח מכאן ("תרומה") שאף בוודאי מפריש בשבת, שהרי מניח לפי שעה את התרומה במקום המוצנע, מפני שאי אפשר לתתה לכהן (עיין מ"ש לעיל). אבל בכפו"פ פל"ח (עמ' תקל"א ד"ר ש' סע"ב) מעתיק מכאן: נוטל תרומת מעשר וכו'. ולפי גירסא זו משמע שאנו מדברים בדמאי דוקא, אבל בודאי אסור להפריש בשבת, כשיטת תוספ' רי"ד לעיל (עיין הערה 21). ועיין מ"ש בפירוש הבבא להלן בסמוך.

26-27. אחד תרומה טהורה ואחד תרומה טמאה. פי' המפרשים תמוה מאד, שהרי אסור לטלטל תרומה טמאה בשבת. 22 עיין במשנת שבת רפכ"א ורפי"ח ובמלא"ש שם ד"ה ומפנין תרומה טהורה מ"ש בשם ר"י אשכנזי. ועיין ירושלמי פסחים פ"ג ה"ג, ל' ע"א. ולפיכך נראה קרוב לודאי שמה ששנינו ברישא "נוטל תרומה וכו' " אין פירושו שנוטל את התרומה לאחר שהפרישה, אלא נוטל את הטבל שבדעתו לעשותו תרומה ותרו"מ ומניחו במקום המוצנע, כדי שלא ישכח ויאכל. וכל זמן שלא קרא עליו שם תרומה מותר לטלטלו בין טהור ובין טמא, שהרי הוא טבל שיש עליו תנאי והוא ראוי לאכילה ע"י שיפריש מחלק אחר, ונוטלו ע"מ לאכול, ומערים עליו ומניחו במקום המוצנע ומפרישו לשם תרומה. ורק ע"פ זה נוכל לפרש את הירושלמי (בפ"ז כאן ה"ה ומקבילה בשבת פי"ח, ט"ז ע"ג): מיי כדון? מכבר לכשאפרישנה (כלומר, הוא מתנה לכשיפריש את התרומה תהיה קדשה למפרע, ולפיכך מותר להפרישה בשבת ולטלטלה). הגע עצמך שהיתה תרומה טהורה מכבר לכשאוכלנה, 23 צ"ל: לכשאפרשנה, כהגהת הגר"א, כלומר, התינח כשהיה הטבל טהור, וממילא אף התרומה תהיה טהורה, ומותר לטלטלה אחר ההפרשה שהרי היא ראויה לאכילה לכהנים. הגע עצמך שהיתה תרומה טמאה (כלומר, שהטבל טמא, והתרומה תהיה טמאה, כיצד יטלטלה אחרי ההפרשה)? מכבר לכשאניחנה בזוית (כלומר, מניח את מה שעתיד להיות תרומה בקרן זוית, ואח"כ מפריש למפרע). תני מטלטלה אחד תרומה טהורה ואחד תרומה טמאה. אמר ר' זעירא הדא אמרה טבל שיש עליו תניי מותר לטלטלו בשבת. וקרוב לודאי שהירושלמי כיוון לברייתא שלפנינו, וכמו שפירשנו.