תוספתא כפשוטה על דמאי ח:ז

16-17. הלוקח יין מבין הכותים וכו'. משנתנו פ"ז מ"ד בסתם, ולא נזכרה שם שיטת החולקים. ועיין מ"ש להלן.

17. מערב שבת ושכח ולא הפריש. וכ"ה בד. וכן מעתיק מכאן בר"ש וברא"ש פ"ז מ"ד. וכ"ה בתוספ' סוכה כ"ג ב' ד"ה שני, ובתוספ' ר' פרץ ב"ק ס"ט ב' (אלא שבג' המקורות האחרונים: בערב שבת), וכן היתה הגירסא בבבלי סוכה הנ"ל בכמה נוסחאות, 11 עיין בריטב"א שם ובדק"ס, עמ' 67, הערה ש'. וכן גרס הר"ח בב"ק הנ"ל. 12 עיין אוה"ג שם, עמ' 71. אבל בר"ח סוכה: פי' בע"ש. ובבבלי יומא נ"ה ב' (בהוצאות שלנו): הלוקח יין מבין הכותים ערב שבת עם חשכה. אבל המלים "ערב שבת עם חשכה" אינן בכת"י שם ובשאר המקבילות שבבבלי, ואינן בשום נוסח שבמשנתנו. והראשונים 13 הנ"ל. וכן רש"י ב"ק ס"ט רע"ב; תוספ' עירובין ל"ז א' ד"ה מיחל, יומא נ"ו א' ד"ה הלוקח, גיטין כ"ה ב' ד"ה ומיחל. הסתייעו מן התוספתא שבלוקח בע"ש עסיקינן. 14 ודברי הגליון לתוספ' יומא נ"ו א' צריכים תיקון, עיין מ"ש בתס"ר, עמ' 72. ובתוספ' גיטין צריך למחוק את המלה "וקתני". ופירשו רובם שהלוקח לא הספיק להפריש מבעוד יום, והתירו לו להתנות בין השמשות, שהרי כאן בודאי עסיקינן (שהכותים חשודים על לפני עור), ואין מפרישין את הודאי בין השמשות (דמאי ספ"א, שבת ספ"ב), אבל מותר להתנות עליו בין השמשות, מכיוון שהטבל הוא ברשותו. ברם קשה מאד לפרש כן בלשון התוספתא, 15 ובפרט לנוסח הדפוסים העתיקים שבבבלי סוכה הנ"ל, עיין דק"ס שם, עמ' 67, הערה ש'. [ועיין יש״ש ב״ק פ״ה בסוגיא דברירא בהגה״ה [השנייה].] ומרהיטת לשונה משמע ששכח להפריש עד שקדש עליו היום. ובפי' רב נסים גאון לחולין 16 עיין גנזי קדם של לוין ח"ג, עמ' 28. מעיר שהברייתא שבבבלי "היא השנויה בתוספתא דדמאי וכו', ולפיכך מי שקנה מהן מאה לוגין יין ורצה לשתות מהן, ואין לו כלים להפריש בהן תרומה ומעשרות אומ' וכו"'. וכן פירש"י בעירובין ל"ו סע"ב, יומא נ"ה סע"ב וגיטין כ"ה א'. ומשמע שמפרשים את הברייתא בחול, ועיין רש"י יומא נ"ו א' ד"ה ומיחל. אבל ברש"י חולין י"ד א': אם אין לו כלים להפריש כו', או שהיתה חשיכה בליל שבת. ונראה שאף הפירוש הראשון מכוון לע"ש, והוא מבאר למה אינו מפריש בע"ש מיד. וכן מפורש ברש"י (בכל הדפוסים הישנים, לרבות ד' פיזרו רע"ה) סוכה כ"ג ב': וכגון שהגיע לילי שבת ואין עמו כלים וכו'. 17 אבל עיין ברש"י סוף מעילה. ומכ"ז משמע שיכול להתנות אפילו בשבת. ואשר לסוגיות הש"ס המוכיחות שאין תנאי בשבת, הרי הן כר"י וכר"ש שאוסרין לאכול ע"פ התנאי, וממילא אסור להתנות בשבת. עיין בתוספות סוכה הנ"ל ובערוך לנר שם.

17-18. הרי הן תרומה. שהרי כותים חשודים אף על תרומה גדולה.

18. עשרה הבאים אחריהם וכו'. "עשרה" לאו דוקא, כפירוש הר"מ בפיה"מ פ"ז מ"ד ועוד, ועיין בתוספ' סוכה כ"ג ב', ד"ה עשרה, מ"ש בשם י"א. ועיין בתוספ' יומא נ"ו א' סד"ה הלוקח, וגיטין כ"ה ב' סד"ה ומיחל, ובר"ש הנ"ל.

19. ומיחל ושותה מיד. וכ"ה ברוב נוסחאות המשנה ובברייתא שבבבלי, וכן מעתיקים רוב הראשונים הנ"ל מן התוספתא. ופירש"י ומיחל, ומחלל על המעות, דמה שיש בידו לתקן יתקן. וכבר השיגו עליו הראשונים ושאלו כיצד אפשר לחלל את המעשר לפני שקבע לו מקום, עיין בתוספ' יומא הנ"ל ובמקבילות. ורוב הראשונים (הנ"ל, ערוך ערך חל א') קבלו את פירוש רב האי מיחל, מוחל, מוהל, כלומר מוזג במים ושותה מיד. ויש מפרשים מתחיל, וכ"ה בערוך הנ"ל בשם ס"א (של התוספתא?), וכ"ה בכפו"פ פ"ה עמ' נ"ב ובפי"ח עמ' תקל"ג, ועיי"ש בסוף עמ' תקל"ד. ופירש רבינו נסים 18 גנזי קדם הנ"ל (בהע' 16), עמ' 29. שמותר לו לשתות בלי הפרשה, ואינו חושש לתערובת התרומה, מפני שלר' מאיר יש ברירה, ולכשיפריש אמרינן הוברר הדבר למפרע שחולין שתה. ואפשר שלגאון זה כיוון הרמב"ן שהובא ברשב"א חולין י"ד. ועיין ברשב"א שם ובריטב"א סוכה הנ"ל שציינו לירושלמי כאן ה"ב, שכוונת התנאי הוא שהתרומה תחול למפרע אחרי שישתה. ולפ"ז "מיחל" פירושו שעושה את הטבל חולין למפרע אחרי שישתה.

ר' יהודה ור' יוסי ור' שמע' אוסרין. וכן מעתיקים מכאן הראשונים (רבינו נסים גאון הר"ש הנ"ל ועוד). וכ"ה בכל המקומות בבבלי, אבל עולא (הנחותא) שנה כאן זוזי זוזי (עירובין ל"ז א'), כלומר, ר' מאיר ור' יהודה מצד אחד, ור' יוסי ור' שמעון מצד שני. וכן בירושלמי (כאן ה"ב וה"ה, גיטין פ"ג ה"ח, מ"ה סע"א): תני ר' יוסי ור' שמעון אוסרין.

20. אי אתה מודה שאם יבקע נודו וכו'. מדברי הירושלמי משמע שבשיטתו השיבוהו, אבל הם אוסרים מטעם אחר. וכ"ה שם: לא כטעמיה דהדין טעמא דהדין, טעמא דר' יוסי שמא יסיים , 19 כ"ה בכי"ר, וצ"ל: שלא סיים, כהגהת רזו"ו רבינוביץ בשתא"י, עיי"ש. טעמא דר' שמעון שמא ישכח וישתה את השאר. 20 אבל על משנה ב' ועל ה"ה כאן לא חלקו, שהרי סיים ואמר, מה שאני עתיד לשייר. וכן אין לחשוש לשמא ישכח וישתה או לשמא יבקע הנוד, מפני שהשתייה וההפרשה הן על אתר, כפירוש הירושלמי בסה"ב שם. ועיין בבלי עירובין ל"ז סע"ב, ל"ח רע"א.