תוספתא כפשוטה על דמאי ח:ה

10-11. אמ' ר' יהודה היאך זה מעשר וכו'. בירושלמי (פ"ז ה"א, כ"ו רע"ב): תני ר' יודה אוסר. מה טעמא דר' יודה. ויש אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו. ומשמע שלפני הירושלמי לא היה טעם ר' יודה בגוף הברייתא. ועיין לעיל ברכות פ"ה רהכ"ה, סד"ה דברים שבין ב"ש ומש"ש. ובכפו"פ פל"ח, עמ' תקל"ה, העיר על תוספתא זו: לא מצאתי מי שהשגיח על ר' יהודה בזו מפני שחולק על המשנה. כלומר, שלפיה מתנה אדם על דמאי אפי' בדבר שאינו ברשותו.

11. ומודה ר' יהודה שחוזר ולוקח וכו'. בירושלמי הנ"ל הקשו שהרי אף כאן מפריש על דבר שאינו שלו, ותירצו שעשו אותו כמוכר טבלים לחבירו שמפריש עליהם משלו, כמפורש להלן מע"ש פ"ג ה"ז.

12. מזגו לו את הכוס וכו'. משנתנו פ"ז מ"ב. ולכאורה משמע מן הלשון שאם מזגו לו את הכוס בשבת והוא אינו מאמינו אומר וכו', וזה לא יתכן שהרי אסור להפריש דמאי בשבת בלי תנאי, ולפיכך העירו בירושלמי: "כיני מתניתא לעניין מזיגת הכוס", כלומר שביבש מתנהג כאמור במשנה א', אבל לעניין מזיגת הכוס, שהוא לח, משייר בשוליו ואומר שהוא מעשר מכבר לכשישתה, והכל דבוק לתנאי המבואר במשנה א'. וכן משמע קצת מלשון התוספתא כאן: מזגו לו את הכוס ואמ' (וכן גם בד: ואמר ) וכו', ויש לפנינו תיאור הסעודה של חבר קרוי אצל ע"ה שהתנה מע"ש, כסיגנון המשנה (פסחים פ"י מ"ז): מזגו לו כוס שלישי וברך 10 כ"ה בהוצ' לו. וכן בכ"י קויפמן: ובירך. ואפשר שיש לפנינו אשגרה ממשנת נזיר פ"ב מ"ג. וכו'. ובכפו"פ פל"ח, ריש עמ' תקל"ב כתב: "ויש אומרים שמשנת מזגו לו את הכוס היא שמעתא באפיה נפשה, ומשתעי אפילו בחול וכל זמן", וכן משמע מפסק הר"מ בפ"ט מה' מעשר ה"י והי"א שהביא הלכה זו אף לעניין חול ואף לעניין שבת, כפי שהעיר בח"ד ובמה"פ בה"ב, וכן פירש בפ"מ שהירושלמי הנ"ל בא לבאר שמשנתנו בחול. וכבר הראינו לעיל שמלשון התוספתא משמע שבשבת עסיקינן, ולפ"ז פסק הר"מ בה"י כמשנתנו ובהי"א כתוספתא כאן, כהשערת בעל ח"ד. ועיין במהרי"ק במקומו ובח"ד כאן.

13-14. מעשר שיני בצפונו או בדרומו. במשנתנו הנ"ל: ומעשר שני בפיו. ועיין בתיו"ט, במלא"ש ובתוספ' אנשי שם. ובאהצו"י (עמ' 130) העיר על תוספ' רי"ד (שבת קמ"ב א') שהעתיק אף ממשנתנו: ומעשר שני בצפונו או בדרומו.