תוספתא כפשוטה על דמאי ז:ט

17-18. ישראל שקיבל שדה מכהן וכו'. לעיל רה"ב ומש"ש. ולא נשנית כאן אלא כפתיחה לסיפא.

18. מכרה לישראל וכו'. כלומר, שמכרה הכהן אחרי שנתן בקבלה לישראל, חולק המקבל עם הקונה, מפני שמסתבר שלא שייר את המעשרות לקונה, אלא כשיוכל הקונה לזכות בהם בעצמו. ועיין להלן.

19. מכרה לכחן חולקין וכו'. שהרי בשעת הקבלה לא היה ביד הנותן לשייר לעצמו במעשרות. ומכאן לכאורה משמע שדוקא אם מכר ישראל לכהן חולקין, אבל אם מכר כהן לכהן המעשרות לכהן.

קיבל שדה מבת ישראל וכו'. ואעפ"י שבדעתה להנשא לכהן, מ"מ כ"ז שלא נישאת לכהן דינה כישראל.

21. חזרה לתחילתה. וכ"ה בירושלמי. ופירשו שם שכל זמן שהשדה לא יצאה מרשותה, והיא היתה כהנת בשעת הנתינה בקבלה ובשעת התשלומין, לא נתבטלה זכותה.