תוספתא כפשוטה על דמאי ו:יד

47. שומרין מתוקנין וכו'. בד: שומרין מתקנין וכו', והיא היא, וצריך לנקד את התי"ו בקבוץ, כלומר מהם ששומרין את הפירות המתוקנים ומהם ששומרים את הפירות שאינם מתוקנים, וכשמשלמים לכלם ביחד, נמצא שהחבר והע"ה שותפין בפירות שאינם מתוקנים, וצריך החבר לעשר על חלקו של ע"ה, וכסתם משנתנו פ"ו מ"ח, וחולקת על הברייתא שלעיל ה"י, עיין מ"ש שם. ואפשר שכאן מדברים בשאינם מתוקנים ודאי, ואתיא ככ"ע.

47-48. רשאין לומר זה לזה צפון העיר וכו'. כלומר, מותר להם להתנות בתחילה, כלעיל סהי"ג.

48. אם באו לבית חשבון אסור. לפי פשוטו פירושו שאפילו אם התנו בתחילה, אלא שאח"כ עשו חשבון ביניהן, שאחדים מהם שמרו ביותר ואחדים שמרו פחות, ומשלמים זה לזה, אסור, מפני שהחשבון כאילו מבטל את התנאי. ועיין הסיגנון לעיל פ"ה שו' 64. ובח"ד והנגררים אחריו נדחקו לפרש שבבא זו מיירי בלא התנו מתחלה, אלא שמרו סתם, ואח"כ באו לבית החשבון. והוא פירש כן ע"פ דברי רש"י בע"ז כ"ב א' ד"ה ואם באו ותוספ' שם סד"ה ואם. ברם הגאונים והקדמונים פירשו שלא כרש"י. וכן בתשה"ג ליק סי' ס"ז: כך ראינו שצריך ישראל להתנות עם הגוי מתחילת השותפות שיטול גוי של שבת וכו', ואם באו לחשבון נמי לאחר שהתנו אסור. וכן בשו"ת גאוני מזרח ומערב סי' נ"ג: ואם התנו מעיקרא [ו]מחשבין ומחזירין זה לזה אסור, שכך אמרו חכמים ואם באו לחשבון אסור. וכן שם סוף סי' נ"ה: אם התנה עליו בתחלה וכו' ועיקר שלא יחזור ויעשו חשבון וכו'. וכן בתשה"ג גיאוניקה ח"ב עמ' 194. וכן כנראה פירש גם הר"ח במקומו, וכן פירש הראב"ד (עיין ברמב"ן, בריטב"א ובר"ן שם), וכן כנראה פירש גם הר"מ, עיין מה שהאריך במעשה רוקח על הר"מ פ"ו מה' שבת הי"ז (נגד הרב המגיד). ועיין גם מאירי ע"ז עמ' 50 ובהערות שם. 36 ואשר לקושיא שהקשה הרמב"ן והריטב"א על פירוש זה, עיין בר"ן שהזכרנו בפנים, דברים נחמדים.