תוספתא כפשוטה על דמאי ד:ל

76. פירות לחבירו וכו'. כ"ה בכי"ע. ובד: לחבר, ובחבר למעשרות ולא לטהרות עסיקינן.

נהג בהן כמות שהוא. ואעפ"י שהפירות יצאו לרגע מידי השליח, והייתי סובר שאינו מפחד להחליף, שהרי אינו נתפס על מעשיו שיאמר שהמקבל הוא שהחליף, מ"מ לא חיישינן, שאין הוא חשוד להחליף.

חושש אני וכו'. כלומר, מכיוון שיצאו לרגע מידיו, ואף בטלה שליחותו הראשונה, והוא מביאן בחזרה בחנם למשלח, יש לחשוש שמא מורה היתר ומחליפם בגרועים מהם, משום שכר טרחותו (עיין פירוש ר' מנחם בתוספ' גיטין ס"א ב' ד"ה התם). אבל לעיל בהכ"ו מודה אבא שאול. (ר' יונה בר"ג).

77. היה לו עריס שיודע לתקן וכו'. כלומר, שהיה בקי בהלכות תרומות ומעשרות, 38 בה' א"י לרבינו יעקב בעל הטורים (דין קדושת הארץ ב', סעיף ה', עמ' 13) פסק: ואם לקח תבואה מישראל, אם יודע שהוא בקי בהלכות תרו"מ, ואמר שהוא תיקן את התבואה נאמן וכו', ואם אינו בקי או שהוא אצלו חשוד וכו'. ומכאן שאין מאמינים אלא לבקי בה' תרו"מ, או לכשר שאמר שחכם תיקן לו את הכרי, עיין מ"ש להלן מע"ש פ"ג שו' 61 ד"ה אצל, ועיין ירוש' פ"ג ה"ד, כ"ג ע"ג, ובבלי כתובות ע"ב א' ועוד. ועיין להלן תרומות פ"א ה"ז, והפי' הנכון בח"ד שם. ועיין מהרי"ט אלגזי בכורות פ"ד סי' ל"ב, ד"ו קי"ח ע"ד וק"כ ע"א.

78. שלך הן מתוקנין הן נאמן. ורשב"ג לשיטתו שסובר שאין אדם חוטא ולא לו, ונאמן על אחרים, עיין בכורות פ"ה מ"ד, להלן פ"ה סה"ד ומש"ש, ועיין ירושלמי פ"ד ה"ח, ומהרי"ט אלגזי הנ"ל.

78-79. ר' או' אין נאמן וכו'. עיין בתוספתא ובירושלמי הנ"ל. ובירושלמי (פ"ו הי"א) שנינו: ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות, ואמר [לי' מעושרין הן], 39 כ"ה בכי"ס שם. הרי אילו מעושרין, אני אומר מן השוק לקח וכו', אפי' יש לו מאותו המין לתוך שדהו, מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר. ולפי רהיטת הלשון משמע ששלח לו משל בעה"ב, ומ"מ אינו נאמן אלא בסוריא, וכשיטת רבי. ועיין ר"מ פ"א מה' תרומות הי"ט ובכ"מ שם, והיתה לפניו הגירסא בירושלמי כמו שהיא לפנינו, אלא שחסרה לפניו המלה "ואמר", ולפ"ז בסוריא אפילו בסתם פטורין, והברייתא יכולה להיות אפילו בשיטת רשב"ג שפסק כמותו (פי"ב מה' מעשר הי"ז).