תוספתא כפשוטה על דמאי ד:יט

43. אמ' לו של אשתקד הוא נאמן להחמיר. וכן שנינו לעיל פ"א ה"ו (כגי' הנכונה שבכי"ע): היה מוכר בשנת מעשר עני, ואמר משנת מעשר שיני הן, אינו נאמן. ומה"ז וה"ח שם מוכח שנאמן להחמיר, עיין מש"ש. וכאן מלמדת אותנו הברייתא שאפילו אם בקש ממנו יין ישן ואמר לו המוכר יש לי יין כדבריך, וכדברי המשנה (ב"ב פ"ו סמ"ג): וישן משל אשתקד, מ"מ נאמן להחמיר. כלומר אם הוא עומד בשלישית מפריש מע"ש ומחללו, ומתנה שאם המוכר משקר והוא משנה זו הרי הוא מעשר עני ומעכבו לעצמו. [עיין לעיל שו' 35 ומש״ש ומדברים ששם כשמכיר ע״פ הטעם.]

43-44. של ארבע ושל חמש שנים הוא וכו'. כלומר, שהקונה מבקש יין ישן, והמוכר משבח את מקחו ואומר לו שיינו הוא מיושן (עיין במשנת ב"ב הנ"ל) אינו נאמן כלל, והיין הוא בחזקת השנה שעומד בה. והדברים מתבארים ע"פ שיטת הרשב"ם (מובא בחי' הרשב"א חולין ו' א'): "דכל שהוא קרוב לשביעית, כגון שנייה ושלישית, חוששין שמא נשתיירו להם מפירות שביעית, וכל שהוא רחוק משביעית, כגון רביעית וחמישית, אין חוששין שמא נשתייר בידן מפירות שביעית עד עתה". והוא הדין אף לפנינו. ותולים שהע"ה רצה להשביח את מקחו.