תוספתא כפשוטה על דמאי ג:ח

26-27. בן חבר שהיה יושב במשתאו של עם הארץ וכו'. בבא זו חסרה בירושלמי. והר"מ הנ"ל הביאה, ועיין במהרי"ק שם. ובח"ד פירש שהחידוש הוא בזה שאעפ"י שאין לו לבן פירות משלו שיתנה עליהם מתחילה, מ"מ חיישינן שמא התנה ועישר בלבו, ואין כאן חזקה לסעודה מתוקנת. ולפ"ז ברור שבבן גדול ובר דעת עסיקינן. ועיין להלן.

28. שמא עישר בלבו. בר"מ הנ"ל: שמא אביו התנה עליו. ואולי היתה לו גירסא אחרת כאן.

29. כל אילו תקלה לאחרים הן. בכפו"פ פל"ט, עמ' תקנ"ה הנ"ל: כלומר, שיחשבו שתהיה הסעודה מתוקנת.

אם היה שותף עמו בחנות וכו'. ההלכה פשוטה שהרי החבר מעשר על הכל, וכל זמן שלא חלקו הם שלוחים זה לזה. 10 עיין רש"י ע"ז כ"ב א', ד"ה אסור. וכבר תמה בח"ד למה השמיט הר"מ הלכה זו.