תוספתא כפשוטה על דמאי ב:טו

43. בן חבר וכו'. ריבמ"ץ ור"ש פ"ב סמ"ג: ס' הקנה הארוך, ד' קארעץ, ע"א ע"ג, וע"ד, ע"ב ע"ב, עיי"ש דברים תמוהים מאד.

44. אין אביו חושש וכו'. וכ"ה בראשונים הנ"ל. ובכי"ע בטעות: אין אבי אמו חושש.

שמא מאכילו בטהרות וכו'. "טהרות" הוא כינוי ולשון נקיה לטומאות. ולהלן פ"ג ה"ה (בבלי יבמות קי"ד א'): בן חבר שהיה הולך אצל אבי אמו ע"ה אין אביו חושש שמא מאכילו דברים שאינן מתוקנין. היו בידו פירות אינו חושש שמא אין מתוקנין הן. ואינו עניין לברייתא כאן, ושם בחבר הנאמן למעשרות, ובבנו קטן עסיקינן, וכל החשש הוא לקטן אוכל נבילות. אבל כאן עוסקים בחבר לטהרות, והחשש הוא שלא יאכילנו אוכלים טמאים, ויטמא הבן (עיין טהרות פ"ב מ"ב), ויטמא טהרות של אביו. ולפיכך מספק אין אנו חוששים שמא מאכילו אוכלים טמאים, אבל אם ידוע הוא שאבי אמו מאכילו, אסור לאביו להרשות לו ללכת לאבי אמו ע"ה. ואם הלך בגדיו טמאין מדרס, כדין ע"ה ממש. ובס' הקנה הנ"ל ע"ב ע"ב: ומ"ש בעל הברייתא אם ידוע שיאכיל אותו זקנו, שהוא ע"ה, טהרות, בגדיו של תינוק 31 המלים "של תינוק" הן הוספת פירוש של בעל ספר הקנה, שהרי לעיל שם (ע"א סע"ג) העתיק בשם התוספתא: ואם יודע שיאכילנו טהרו' הרי הוא טמא ובגדיו טמאים מדרס. ולהלן שם (ע"א ע"ד): הרי זה אסור. מדרס לפרושים, הדין נותן שהמאכיל טהרות לטמא גם הוא טמא, 32 הכוונה לאביו של תינוק שטמאהו זקנו ע"ה, ואם אביו מאכילו אח"כ טהרות אף הוא נחשב לע"ה, שהרי הוא מארח אצלו ע"ה בכסותו, עיין במשנתנו פ"ב מ"ג. ומה שלא חשש כשנתארח אצל זקנו הכי הוא, מדקתני אסור ובגדיו מדרס אם ידוע שהאכילו, מכלל דלענין דין קתני, והכי קתני, ההולך אצל אבי אמו מונעו מללכת, ואם הלך לא נענש בשמא האכילו, אבל אם ידע שהאכילו נענש ובגדיו מדרס לפרושים אע"פ שאין חשש מדרס נדה. 33 עיין חולין ל"ה רע"ב ובתוספ' שם ד"ה שמא.