תוספתא כפשוטה על דמאי א:יב

34. אוצר שישראל וגוים מטילין לתוכו וכו'. וכ"ה בתוספתא כת"י פ"מ 22 והוא מעתיק: אוצר שישראל ונכרים וכו'. (פ"ג ה"ד ד' זיטומיר י"ב ע"א), וכן מעתיק מכאן ר' בצלאל אשכנזי (שו"ת שלו סי' א', ד"ו י"ג ע"ב) וכ"ה במשנת מכשירין פ"ב מ"י. אבל בד וכי"ע: אוצר של ישראל וכו'.

אם רוב גוים ודאי וכו'. שהרי ר"מ סובר 23 להלן פ"ה הכ"א; ירושלמי כאן פ"ה רה"ט ובמקבילות. שאין קניין לגוי בא"י להפקיע מידי מעשר (פיה"מ להר"מ במכשירין הנ"ל). ולדברי הר"ש והרא"ש אפילו למי שסובר שיש קניין הוא ג"כ ודאי מפני שחייב מדרבנן (אם נגמרו בידי ישראל).

35-36. אפילו כולו גוים וישראל אחד מטיל לתוכו דמיי. בפיה"מ הנ"ל פירש שחכמים סוברים שיש קניין, 24 בקטעים מן הגניזה (יאהרבוך הפרנקפורטי חי"ח, עמ' 284) הגירסא במשנת מכשירין היא: ור' שמעון אומר אפילו כולו גוי וכו'. ועיין להלן פ"ד הכ"ה ופ"ה הכ"א וירושלמי הנ"ל. ובאוצר שכולו של גוי פטור לגמרי, אבל מכיוון שישראל אחד מטיל לתוכו חייב לעשר דמיי. ופי' בח"ד כאן שפירות ישראל אצורין לעצמן והוי ליה קבוע. ובירושלמי (פ"ב ה"א, כ"ב רע"ג ובמקבילה בכתובות פ"א): כהדא סירקי (כגי' כי"ס) שהיא מסתפקת יום אחד מן האסור, נעשה אותו היום הוכיח לכל הימים, עיין מ"ש בהירושלמי כפשוטו עמ' 266. ועיין מ"ש בספר משנה אחרונה במכשירין שם. ברם מפירוש הרא"ש במכשירין שם מוכח שהוא פרש שאף לדברי חכמים היה ודאי, לוא היה כולו גוים, והטלת היהודי היא לקולא והיא עושה את פירות הגוי דמאי. 25 עיין ירוש' פ"ג ה"ד, כ"ג ע"ג, ולהלן פ"ד הע' 24. וכן מוכרח מן התוספתא להלן הי"ד ומן הירושלמי הנ"ל (בהערה 25). וכבר העירו המפרשים שהר"מ לא הזכיר כלל את הברייתא שלנו, שהיא כולה במשנת מכשירין הנ"ל.