תוספתא כפשוטה על חלה ב:ז

30. עשרים וארבעה מתנות כהונה וכו'. עיקר ברייתא זו נספח למשנה סוף חלה בכי"מ, קויפמן, וגליון כ"י פרמה. וכן היה לפני בעל ס' יריאים השלם סי' קמ"ג, ס"ד ע"א, ולפני הסמ"ג עשין קמ"ו בד"ר ובכת"י (בד"ו ש"ז תקנו: בתוספתא דמסכת חלה). אבל בערוך ערך עשר (ערה"ש ח"ו, רל"ג ע"א) ובכפו"פ ספ"א עמ' י"ד, הביאוה בשם התוספתא, וציינו שהובאה בבבלי (ב"ק ק"י ב', חולין קל"ג ב'). ועיין גם בירושלמי כאן פ"ד הי"א, ס' ע"ב, ובספרי קרח פי' קי"ט עמ' 142 ובתנחומא במדבר סי' כ"ד, ובמדרש רבה שם רפ"ה ומ"ש להלן. וכל הברייתא נתפרשה בפרוטרוט ע"י רב חנינאי ריש מתיבתא, 40 עיין מ"ש עליו ר"א אפשטין במאסף "הגרן" ס"ז, עמ' 52, והרי"ן אפשטין בתרביץ ש"ו, עמ' 365. והובא בה"ג ריש ה' בכורות (ד"ו, קל"ח ע"א, הוצ' ר"ע הילדיסהיימר עמ' 589). וכן בפסיקתא זוטרתי סוף פרשת במדבר. ועיין בה' ראו עמ' 33.

31. בכלל ופרט וכו'. ופי' הגאון הנ"ל: כללי, דכתיב (במדבר י"ח, ח') לכל קדשי בני ישראל לך נתתים. פרטי, הני דחשבינן חדא חדא לחודיה. ברית מלח דכתיב (שם, י"ח, י"ט) כל תרומת הקדשים וגו' [ברית מלח עולם היא]. ועיין ספרי קרח סוף פי' קי"ח עמ' 142.

אילו הן עשר במקדש וכו'. חלוקה זו גם בנספח למשנה ובבבלי ובירושלמי ובבמ"ר ובתנחומא הנ"ל, במס' כלה (קניין תורה) הוצ' היגער עמ' 293, פרקי דרבי הוצ' שענבלום, מ"ד ע"א, עיי"ש. אבל בספרי קרח הנ"ל: שתים עשרה במקדש ושתים עשרה בגבולים. ובספרי מונה בין אילו שבמקדש כל המתנות שהכהנים זוכים בהם משל מזבח, אעפ"י שנאכלים בכל העיר, לאפוקי בכור, שהמתנה לכהן היא מסירת הבכור בכל מקום, ואם נפל בו מום הכהן אוכלו בכל מקום, ואם הוא תמים אעפ"י שהכהן צריך להקריבו, הרי שלו מקריב, והמתנה כבר ניתנה לו מקודם. ובכורים הם נכסי כחן לגמרי ולאו ממזבח קא זכי להו, ואם יצאו מירושלים לא נפסלו ביוצא, ולפיכך חשיב להו הספרי בין המתנות שבגבולים. ועיין ר"מ פ"א מה' בכורים ה"ג ואילך, בכפו"פ הנ"ל ובמאירי חולין עמ' 496. אבל עיין בר"מ שם הי"ב ואילך ובפיה"מ פ"ד מ"ט.

32. חטאת ואשם. כלומר, חטאת בהמה ואשם וודאי. ובספרי הנ"ל מונה חטאת בהמה וחטאת העוף למתנה אחת, ואשם וודאי ואשם תלוי למתנה אחת. ומשלים את החסר מתרומת תודה, חזה ושוק, וזרוע איל נזיר, שמונה אותם שלשה. ועיין בפסיקתא זוטרתי הנ"ל.

34. ושירי מנחות והעומר. כ"ה בכל נוסחאות התוספתא ובירושלמי הנ"ל, ופירושו שיירי כל המנחות ושיירי העומר אחרי הקמיצה. ועיין הגירסא בפיה"מ להר"מ הנ"ל. 41 הפיסקא היא בעברית אף בנוסח הערבי. ובנספח למשנה, בספרי, בתנחומא, בבבלי ב"ק הנ"ל: ומותר העומר. וכ"ה בה"ג, במס' כלה, בפסיקתא זוטרתי ובר"מ פ"א מה' בכורים ה"ד והי"ג. ובפי' הרש"ס (פ"א ע"ב): "ושיירי העומר גרסינן, ולא גרסינן מותר העומר, דמותר העומר וכו'". ואין צורך לשבש את הנוסחאות, והוא מותר העומר הן שיירי העומר, כפירוש הגאון ופסיקתא זוטרתי הנ"ל, וכפירש"י בב"ק, עיין מ"ש ע"ז לעיל עמ' 206.