תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ו:יח

31. פרדסי אני מוכר לך וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע: פרדס אני מוכר לך וכו'. וכ"ה בירושלמי מעשרות פ"ב ה"ג, מ"ט סע"ד, וכתובות פ"ח ה"ז, ל"ב ע"ב, בבלי כאן ז' א', וב"מ ק"ד א'. ובר"מ פכ"ח מה' מכירה הי"ד: וכן האומר לחברו כרם שלי במקום פלני אני מוכר לך וכו', וכן האומר לחברו פרדס ז ה אני מוכר לך וכו', עיין בבבלי ב"מ שם.

31-32. אע"פ שאין בו אילנות וכו'. וכ"ה בד ובכי"ע ובירושלמי הנ"ל. ובבבלי הנ"ל: אעפ"י שאין בו רמונים וכו'. וכ"ה בר"מ הנ"ל. אבל בבבלי כאן בכי"מ ועוד (עיין דק"ס עמ' 24, הערה ה'): שאין בו אילנות. ועיין רש"י ב"מ שם, ד"ה אעפ"י.

32. שלא אמ' לו אלא שמו. וכ"ה בד. ובכי"ע: שלא מכר לו אלא שמו. וכ"ה בירושלמי ובבבלי הנ"ל.

כרם אני מוכר לך וכו'. וכ"ה בכי"ע ובמקורות הנ"ל. אבל בד: כרמי אני מוכר לך וכו'. ועיין מ"ש לעיל שורה 31, ד"ה פרדסי, ובלשון הר"מ שהזכרנו.

33. כור אני מוכר לך וכו'. צ"ל: [בית] כור וכו', כמו שהוא בכי"ע. ובד: בית כורא אני מוכר וכו'. ובבבלי הנ"ל: בית כור ע פ ר וכו'. אבל בכ"י ה' ובכי"ר בב"ב ובראשונים (עיין דק"ס, עמ' 24, הערה ג') חסרה המלה "עפר".

33-34. בין שהוא כבית עשרים סאה, ובין שהוא כבית ארבעים סאה, הגיעו. בבבלי הנ"ל: אעפ"י שאינו אלא לתך הגיעו. וכע"ז בר"מ פכ"ט מה' מכירה הי"ד הנ"ל, והוא מסיים שם: לפיכך צריך המוכר להביא ראייה שהוא נקרא בית כור. ועיין בתוספות ב"ב ז' א', ד"ה והוא. והתוספתא מלמדת שהוא הדין שאם יש שם יותר מבית כור (ארבעים סאה) זכה הלוקח, ופשיטא שכאן צריך הלוקח להביא ראייה.