תוספתא דמאי (ליברמן) ד

הלוקח ירק מן השוק, הרי זה בורר כל היום כולו ואינו חושש, משגמר בלבו אסור, להחזיר אין יכול, מפני שצריך לעשר, ולעשר אין יכול, מפני שמחוסר מניין, וליטול אחד אין יכול, שמא יבוא אחר ויטול ונמצא מעשר מן המתוקן על שאינו מתוקן.

הרוצה [להחזיר עלי] ירק ולהקל ממשאו, לא ישליך עד שיעשר. ר' יוסה או' בודיי אסור, ובדמיי מותר.

המוצא פירות בדרך ונטלן לאכלן, ונמלך להצניע, לא יצניע עד שיעשר. ר' יוסה אומר בודיי אסור, ובדמיי מותר.

קנובת ירק שבגנה הרי זו מותרת. של בעל הבית, ושבתוך ביתו, הרי זו אסורה. שעל גבי אשפה בכל מקום, הרי זו מותרת.

ר' יוסה או' כרוב שלקטו לקנב את האספרגוס שבו ולהשליך, הרי זו מותר, לקטו לאכלו, ונמלך להצניע, לא יצניע עד שיעשר. ודיי שתיקנו דמיי, ודמיי שתיקנו ודאי, לא עשה ולא כלום דברי ר' יעקב. ר' יוסה או' ודיי שתיקנו דמיי לא עשה כלום, (דמיי שתיקנו ודיי לא עשה כלום) דמיי שתיקנו ודאי, מעשרותיו מעשרות, ותרומתו אין תרומה שאין תרומה [אחר תרומה].

כל העיר מוכרין ודאי, ואחד דמיי, לקח ואינו יודע מאי זה מהן לקח, הרי זה אסור. מפריש תרומה [ומעשר ונותנן לכהן והשאר שלו.

הטבל והמתוקן שנתערבו ואבד אחד מהן, נוהג במשוייר ודאי, מפריש תרומה] ותרומת מעשר, ונותנן לכל כהן שירצה.

כל העיר מוכרין מתוקן ואחד מוכר שאינו מתוקן, ולקח ואינו יודע מאי זה מהן לקח, הרי זה אסור.

כל העיר מוכרין בשר שחוטה ואחד מוכר בשר נבילה, ולקח ואינו יודע מאי זה מהן לקח, הרי זה אסור.

[כל העיר מוכרין יין טהור ואחד מוכר יין טמא, ולקח ואינו יודע מאי זה מהן לקח, הרי זה אסור]. במי דברים אמורים בזמן שלקח ואינו יודע מאי זה מהן לקח, אבל בלוקח מן השוק הולכין אחר הרוב.

פירות, לא הלכו חכמים בהן לא אחר הטעם, ולא אחר הריח, לא אחר המראה, ולא אחר (הרוב) הדמים, אלא אחר הרוב בלבד.

זתים, משיחסום בבד ובבודידה דברי ר' מאיר. וחכמים או' אין הבד והבודידה שוין לא בעיר ולא במדינה. רבו בעיר לא רבו במדינה, בעיר מותר ובמדינה אסור. רבו במדינה ולא רבו בעיר, במדינה מותר ובעיר אסור.

רבו בהר ולא רבו בבקעה, בהר מותר ובבקעה אסור. רבו בבקעה ולא רבו בהר, בבקעה מותר ובהר אסור. רבו לחנוני ולא רבו לבעל הבית, לחנוני מותר לבעל הבית אסור. לבעל הבית ולא לחנוני, לבעל הבית מותר לחנוני אסור. זה הכלל כל שרבו לו מותר, לא רבו לו אסור. רבו ונתמעטו, חזר השוק ליושנו. אמ' ר' יוסה מעשה שנכנס גורן אחד של פול במירון, ובאו ושאלו את ר' עקיבא והתיר להם את השוק. אמרו לו, ר', נתמעטו, וחזר השוק ליושנו. ר' שמעון או' אפי' לא נכנס אלא גרן אחד בעיר, הנחתומין מותרין מפני שרצין אחר החדש.

מצרפין מפירות חוצה לארץ על פירות הארץ, כדי שירבו על פירות הארץ לפוטרן מן המעשרות.

מצרפין מפירות חוצה לארץ על פירות שנייה, כדי שירבו על פירות שלישית לפוטרן מן מעשר עני.

מצרפין מפירות חוצה לארץ על פירות שלישית, כדי שירבו על פירות רביעית לפוטרן מן מעשר עני.

מצרפין פירות חוצה לארץ על פירות ערב שביעית, כדי שירבו על פירות שביעית לפוטרן מן הביעור.

מצרפין מפירות חוצה לארץ על פירות שביעית, כדי שירבו על פירות מוצאי שביעית לפוטרן מן המעשרות.

אמ' לו מכור לי יין ישן, אמ' לו של אשתקד הוא נאמן להחמיר, של ארבע ושל חמש שנים הוא נוהג בו כשעת לקיטתו, בין להקל ובין להחמיר.

חזקת תגר בכל מקום דמיי, אחד הגוי ואחד ישראל ואחד הכותי. במי דברים אמורים בזמן שמביאין לו מישראל, אבל מביאין לו מן הגוי ומן הכותי חזקתו וודאי.

אי זהו תגר, כל שהביא ושנה ושלש. הלוקח מן התגר, ואמ' זה מתוקן וזה אין מתוקן, דמיי. מבעל הבית, ואמ' זה מעושר וזה אין מעושר, וודאי. רבן שמעון בן גמליאל או' הלוקח מבעל הבית, ואמ' זה אינו מתוקן, ודיי. זה אינו מעשר, מוציא עליו שני מעשרות לפוטרו מן התרומ', שאין תרומה אחר תרומה.

המפקיד פירות אצל עם הארץ, הרי זה בחזקתן למעשרות ולשביעית. אם היו של טבל, עושה אותן תרומה ומעשר על מקום אחר, או קורא שם לתרומה ומעשר שבהם. אם היו של מעשר [טבל, עושה אותן תרומה מעשר על מקום אחר, או קורא שם לתרומת מעשר שבהן. אם היו של מעשר] שני, מחללן על המעות, והמעות מחללן על השני. אמ' לו נטלתים והנחתי לך ישנים תחתיהם, מתוקנין תחתיהם, אם את מאמינו שנטל, האמינו שנתן, ואם אין את מאמינו שנתן, אל תאמינו שנטל.

במי דברים אמורים בזמן שהניח ובא ומצא את אותו המין שהניח, אבל הניח עגרון ומצא קסרי, קיסרי ומצא עגרון, הרי זה חושש להן משם מעשרות ומשם שביעית.

המפקיד פירות אצל כותי, הרי הן בחזקתן למעשרות ולשביעית. ואם היו של טבל, עושה אותן תרומה ומעשר על מקום אחר, וקורא שם לתרומת מעשר שבהן. ואם היו של מעשר [טבל, עושה אותן תרומה ומעשר על מקום אחר, וקורא שם לתרומת מעשר שבהן. ואם היו של מעשר] שני, מחללן על המעות, והמעות מחללן על השיני. אמ' לו נטלתים והנחתים לך ישנים תחתיהן ומתוקנין, הרי זה אינו חושש להן משם מעשרות ומשם שביעית.

המפקיד פירות אצל הגוי, הרי זה חושש משם מעשרות ומשם שביעית. רבן שמעון בן גמליאל ור' שמעון או' עשו פירות ישראל את פירות הגוי הזה דמיי.

המשלח ביד עם הארץ וביד כותי, אינו חושש לא משם מעשרות ולא משם שביעית. המשלח ביד הגוי, הרי זה חושש משם מעשרות ומשם שביעית. אבל חמרי גוים המודדים מן הגרן לעיר, אינו חושש לא משם מעשרות ולא משם שביעית, מפני שהן בחזקת המשתמר.

הטוחן אצל עם הארץ ואצל הכותי, אינו חושש משם טומאה. הטוחן אצל הגוי, הרי זה חושש משם טומאה.

מפקידין תרומה אצל ישראל עם הארץ, ואין מפקידין תרומה אצל כהן עם הארץ, מפני שלבו גס בה.

טוחנין ומרקדין אצל אוכלי שביעית ואצל עושי בטומאה, אבל אין טוחנין לא לאוכלי שביעית ולא לעושין בטומאה.

המשלח פירות [ל]חבירו ונמלך להחזיר, נהג בהן כמות שהוא, אבא שאול או' חושש אני שמא חילפן. רבן שמעון בן גמליאל או' היה לו עריס שיודע לתקן, והוא אין מאמינו על מעשרות, והביא לו משלו, ואמ' שלך הן, מתוקנין הן, נאמן. ר' או' אין נאמן, שהחשוד על דבר לא דנו ולא מעידו.

נותן אדם לשכנתו תבשיל לבשל לו, ועיסה לאפות לו, ואינו חושש לשאר ותבלין שבהן משום מעשרות ומשום שביעית. במי דברים אמורים בזמן שנתן להן שאר ותבלין, לא נתן להן שאר ותבלין הרי זה חושש לשאר ותבלין משום מעשרות ומשם שביעית.

נותן אדם לפונדקית תבשיל לבשל לו, ומנחת את הקדירה בפניו, ומנערת בה, אפלו בין הגוים ואינו חושש.