תוספות יום טוב על משנה שקלים ג:ב

של שלש שלש סאין . כתב הר"ב שהרמב"ם כתב שממלאים שלש קופות גדולות של כ"ז סאין וכו' ובחנם דחק לומר כן [ע"כ] ואני אומר לא בחנם אלא על פי הירושלמי אמר כן דהכי איתא התם רבי זעירא שאל את רבי יאשיה כמה הוא שיעורן של שלש קופות אמר ליה נלמוד סתום מן המפורש תני ג' קופות של ג' ג' סאין של כ"ז סאין. ופי' הוא דשלש קופות דעליהן שאלו כמה הוא שעורן. על כרחך לאו אלו הנזכרים במשנה הן. דהא שעורן מפורש במשנה. אלא שלש קופות אחרות היו מלבד אלו ועליהן שאל. והשיב ילמד סתום מן המפורש דכיון דהני דמפורשין מחזיקין כל אחד ג' סאין ושלש פעמים תורמין הרי כ"ז סאין הלכך ודאי שלש קופות הראשונות מחזיקין כל כך שיוכלו לתרום מכולם כל הג"פ. ועיין בסוף פרקין. ולהרמב"ם תורמים את הלשכה דמתניתין על נטילת ממון מן הקופות הגדולות אומר כן. וכן פירש במשנה דלעיל. [*ועיין במשנה ד'] ובתוספות דפ"ב דקדושין דף נ"ד לא הזכירו אלא שלש קופות בלבד כפשטא דמתניתין וכפירוש הר"ב:

וכתוב בהן אל"ף בי"ת גימ"ל . פירש הר"ב לידע איזה נתרמה תחלה. וממנה היו קונים כו' שמצוה בראשון. כלומר שהראשון משובח. וכדאיתא במגילה בגמרא דף כ"א ע"ב:

ולא במנעל ולא בסנדל . בגמרא פרק י"ב דיבמות דף ק"ב מייתי לה ומסיים בה לפי שאין נכנסין במנעל וסנדל לעזרה. [כדתנן סוף ברכות] ופירש"י כתיב (ישעיהו א׳:י״ב) מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי:

ואומר ומצא חן וגו' . מאי ואומר. ועוד דיהודה ועוד לקרא. ונראה לי דאי מקרא דמרע"ה הוי אמינא דדרך עצה טובה הוא דקאמר לבני גד ולבני ראובן. ואנן שצריך תנן. ואילו אינו אלא עצה טובה הל"ל שראוי. ת"ש ומצא וגו' שהוא לשון צווי. ואיכא נמי קרא שלישי והוא מוקדם לשל שהע"ה ביהושע (כ"ב) אלהים ה' [הוא] יודע וישראל הוא ידע. ובירושלמי הביאו ונראה לי דמתניתין לא הביאו לפי דאין ללמוד ממנו כלל אלא שבני גד וראובן הוצרכו בעל כרחם לברר דבריהם לפני בני ישראל כדי שיחדלו מלעלות עליהם לצבא כאשר אמרו. והירושלמי לא הביאו אלא לומר דמצינו כן בתורה. בנביאים. ובכתובים. והא דקאמר בירושלמי איזהו חמור שבכולם והייתם נקיים. היינו דאפילו נקיון בעלמא קאמר. שהוא פחות ממצא חן ושכל טוב: