תוספות יום טוב על משנה סנהדרין י:ד

אנשי עיר הנדחת אין להם חלק לעה"ב . והא דפירש הר"ב בריש פירקין דאפילו אלו שנתחייבו מיתה בב"ד וכו'. ומאי שנא אנשי עיר הנדחת משאר מחוייבי מיתה בב"ד שלא תהא להם כפרה וכדאשכחן נמי בסוף פ"ו נתעכל הבשר וכו' שפירש הר"ב כבר נתכפר לו במיתתו ובבזיונו. והתם על כל הרוגי ב"ד קאי כדתנן לעיל מינה. הא מלתא מיתרצה כמ"ש התוספות פ"ו דף מ"ז. דהא דתנן הכא שאין להם חלק לעה"ב. הני מילי דלא איקטיל. אבל אם דנו אותם והרגום יש להם חלק [לעה"ב] . ע"כ. ואע"ג שזה שכתבו כן הוא בדברי המקשה דהתם. כיון דאיקטיל הויא להו כפרה. מ"מ אע"פ שסברא זו נידחית. דבמיתתן עדיין אין להם כפרה. מ"מ נתעכל הבשר יש להן כפרה. וכמו שהארכתי שם בס"ד. ומכיון דכפרה יש להן הדרן קושיא זו לדוכתא אמאי אין להם חלק לעה"ב. אי לאו תירוצא דתוספות:

ועד שידיחום אנשים וכו' . דת"ר יצאו אנשים אנשים ולא נשים. אנשים ולא קטנים. גמרא:

וצריכין ב' עדים והתראה . דת"ר לאמר שצריכין עדים והתראה לכל א' וא'. ופירש"י לאמר נלכה ונעבדה משמע [שצריך לומר] לפנינו שכך אומרים נלכה ונעבדה ואין אמירה אלא בעדים. אלמא צריך עדים לכל א' וא' שיעידו עליהם מה שאמרו. וה"נ צריך התראה לכל א' וא' מהם:

לכל א' וא' . כתב הר"ב שהיו מרבים להם בתי דינין. לאו משום [דאין] דנין ב' ביום א' כדתנן בפ"ו משנה ד' דהא אמרן התם דמיתה א' [ובעבירה א'] דנין. ואותן נשים דשמעון בן שטח לאו בעבירה אחת היו. דאיכא באוב. ואיכא בידעוני. והכתוב חלקן לשנים. ולפיכך אמרו ליה לשמעון דאין דנין שנים ביום א'. אלא משום דנפישי עדים לכל א' וא'. ואין פנאי לחקור כל א' וא' ביום א' מרבין להם בתי דנין כדי שתקובל עדותן ביום א' ויוגמר דין כולם ביום א'. ואי אתה מענה את דינן. רש"י דהכא ורפ"ו דף מ"ו. ומ"ש הר"ב מביאין אותן לב"ד הגדול כדתנן במשנה ה' דפ"ק דאין עושין עיר הנדחת אלא ע"פ ב"ד של ע"א: