תוספות יום טוב על משנה פרה ו:א

ואחר כך נפלו על השוקת . ובשותת איירי שלא ניתז מכח נפילה ראשונה. אלא מעלמו חוזר ושותת מידו לשוקת דאי מכחו ניתז כשר. כדמוכח בהנשרפין (דף עז). הר"ש:

נפל מן השפופרת לשוקת . הא הפילו הוא כשר כדאמרינן פרק לולב הגזול (סוכה דף לז.) דנתינה ע"י דבר אחר שמה נתינה. הר"ש ועיין ר"פ בתרא:

*[הקדוש כשר . כתב הר"ב לפי שהמלאכה כו' כדאמרן בספ"ד]:

מפני שאפשר . וכן העתיק הר"ב בפי' אחר שמפרש זקפה בארץ הניח האפר בארץ פסול האפר דכתיב למשמרת כו'. וכ"פ הר"ש. זקפה היינו השפופרת עם האפר דבאפר גופיה לא שייך זקיפה. גם הוא ל' זכר במקרא ובמשנה. אלא דקאי אשפופרת ובלא כסוי. מש"ה פסול דאינה נשמרת משא"כ לתוך ידו. והא דשני הר"ב בלישנא בפי' אחר ולא כתב זקפה השפופרת כמו שכתב בפירוש קמא. היינו שהפי' הראשון מהרמב"ם הוא והעתיקו כלשונו והפירוש השני מהר"ש הוא והעתיקו ג"כ כלשונו. אבל גם לפירוש השני ר"ל זקפה השפופרת שבה האפר. אלא דסגנון של הר"ש למנקט אפר לפי שבו הוא הפסול. כך נ"ל. ומהר"ם מפרש שפי' הרמב"ם דמשום מלאכה הוא ואפ"ה מקיים הגי' מפני שאפשר וכתב דקאי לפרושי טעמא דפסול דרישא. לאשמועינן דאע"ג דלשמרה לא חשיב מלאכה כדמוכח לקמן פ"ז. הכא דכיון דאפשר היה לאוחזה בידו אחת ולקדש ביד שניה ולא עשה כן. אלא זקפה בארץ פסול דחשיבא מלאכה. עוד יש לפרש דמפני שאפשר אל תוך ידו קאי דלא תימא מה שאוחז השפופרת בידו מלאכה היא. ע"כ. ונ"ל דהכי קאמר דמפני שבכך אפשר לשומרו. ולא בלאו הכי. ולפיכך אינה מלאכה: