תוספות יום טוב על משנה מנחות ד:ג

הלחם מעכב את הכבשים והכבשים אינן מעכבין את הלחם דברי ר"ע אר"ש בן ננס לא כי כו' . מפרשים בגמרא דכתיב בלחם וב' כבשים והניף הכהן וגו' קודש יהיו לה' לכהן ולא ידעינן אהייא קאי הויה דמשמע עיכובא או אלחם או אכבשים ר"ע סבר לכהן איזהו דבר שכולו לכהן הוי אומר זה לחם ובן ננס מי כתיב קדש יהיו לכהן קדש יהיו לה' לכהן כתיב איזהו דבר שמקצתו לה' ומקצתו לכהן הוי אומר אלו כבשים ור"ע מי כתיב קודש יהיו לה' ולכהן לה' לכהן כתיב כדרב הונא דא"ר הונא קנאו השם ונתנו לכהן:

הלחם מעכב את הכבשים והכבשים אינן מעכבין כו' . ואפ"ה כי אתיין כהדדי הכבשים עיקר והלחם טפל משום דכבשים מתירין את הלחם כשבאים ביחד ולא פליג ר"ע אסתמא דמתניתין ג' פ"ב והכריחני לזה שראיתי להרמב"ם דפסק בפ"ח מהלכות תמידין כר"ע דהכא ובפי"ז מהלכות פסולי המוקדשין פסק הא דלעיל נמי. ואע"ג דהר"ב לא פסק כר"ע אפ"ה הואיל ולרמב"ם מוכרחים לומר דל"פ אף אנו נאמר דלהר"ב נמי ל"פ דלמעט במחלוקת עדיפא ועיין לקמן בסמוך:

והכבשים אין מעכבין את הלחם . כתב הר"ב שאם הביאו שתי הלחם כו' קדושים עיין במשנה ב' פ"ו מאי עבדינן בהו:

אמר ר' שמעון הלכה כדברי בן ננס וכו' . וכ' הר"ב שהלכה כר"ש וכ"כ הכ"מ בפ"ח מה"ת בשם הראב"ד דלא כהרמב"ם שפוסק כר"ע כמ"ש לעיל בסמוך וכ"כ הכ"מ משום דר"ש ור"ש בן ננס רבים נינהו ועוד דיהבי טעמא למלתייהו ע"כ ונדחק למצוא טעם לפסק הרמב"ם. ולי ראיה גדולה להרמב"ם מסתמא דמתניתין ב' פ"ו. בזה יפה כח הכהנים כו' דלאתויי לחם הבאים בפני עצמן כמ"ש שם הר"ב והיינו כר"ע. והוי מחלוקת ואח"כ סתם ותיובתא להראב"ד והר"ב שפסקו כר"ש:

וכל האמור בת"כ לא קרב במדבר . וזה קבלה בידו. הרמב"ם: