תוספות יום טוב על משנה עדיות ד:ז

בדינר וכו' . שנויה בריש קדושין. וע"ש:

ובית הלל אומרים בפרוטה . וא"ת כי קבלה קדושין מאחר הוי ב"ש לחומרא. ואמאי מני לה הכא גבי חומרי ב"ה וי"ל דלא [להכי] אתשיל בבית המדרש וכו'. תוס' ריש קדושין ועמ ש במשנה ד' פ"ח דברכות:

בית שמאי אומרים פוטר הוא את אשתו בגט ישן וכו' . [בבא] זו שנויה במשנה ד' פ"ח דגטין וע"ש.

המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי וכו' . שם משנה ט' וע"ש:

ובית הלל אומרים צריכה הימנו גט שני . פי' הר"ב ב"ה סברי הן הן עדי יחוד וכו' ואין אדם וכו'. כשיש יכולת בידו לבעול שלא לשם זנות. כ"כ הרמב"ם וסיים בה והוי יודע ענין זה כי הוא נפלא מאד ונפתחים בו מנעולים. ע"כ. ונראה בעיני שנתכוין למה שכתב בחבורו פ"י מהלכות גרושין שלא אמרו חכמים חזקה זו שאין אדם וכו'. אלא באשתו שגרשה בלבד או במקדש על תנאי ובעל סתם [א"נ כההוא שכתבתי ספ"ט דכתובות] שהרי אשתו היא ובאשתו הוא שחזקתו שאינו עושה בעילת זנות עד שיפרש שהיא בעילת זנות או יפרש שעל תנאי הוא בועל אבל בשאר הנשים הרי כל זונה בחזקת שבעל לשום זנות או שיפרש כי הוא לשם קדושין ואצ"ל בשפחה או נכרית שאינה בת קדושין שאין חוששין להן כלל. עכ"ל. ואם אי אתה אומר שלכך נתכוין מהו השבח שנשתבח. ואיזה מנעול הוא שנפתח ביתור לשונו שכתב כשיש יכולת בידו וכו'. דליכא למימר דאתא למימר כשיש כאן עדים. דפשיטא דבלא עדים אין קדושיו קדושין כלל. כמ"ש בריש מסכת קדושין. אלא דה"ק כשיש יכולת בידו וכו' שהרי היא אשתו אלא שנתגרשה וכיוצא בזה. ואף ע"פ שהלשון אינו מבואר שיורה זה. מ"מ מפני זה שכתב שהוא נפלא וכו' אני סובר שלזה הוא שנתכוין: