תוספות יום טוב על משנה ערכין ג

את הנאה שבישראל . אפי' תימא ר"מ דמתני' ב' פ"ק דאמר הנכרי נערך. והא דאתני שבישראל מלתא אגב אורחיה קמ"ל כדרב יהודה אמר רב דאמר אסור לאדם שיאמר כמה נאה עובד כוכבים זה. ולא קתני הכעור שבעובדי כוכבים דבתרי אומות לא קמיירי וגדולה שבכהנים וקטנה שבישראל דבמשנה ד' חד אומה הוא. אלא מקדיש הוא דקדישי כהנים טפי ואב"א איידי דקא בעי למתני סיפא שדה אחוזה דבישראל הוא דמשכחת לה בעובד כוכבים לא משכחת לה דלאו בני אחוזה נינהו. מש"ה קתני לה בישראל גמ':

נותן את שוויו . עיין במ"ב פ"ה.

בזרע חומר שעורים כו' . ומ"ש הר"ב מגרע סלע ופונדיון לשנה. כמפורש רפ"ז. וכן מפורש שם באיזה זריעה שמשערין:

מה בין שדה אחוזה לשדה מקנה אלא כו' . עמ"ש בספ"ק דב"ק:

אלא שבשדה אחוזה נותן חומש כו' . וה"ה דהמ"ל חלוק אחר בין שדה אחוזה לשדה מקנה. שבשדה אחוזה אם הקדישו וגואלו אחר מתחלק לכהנים ביובל. ובשדה מקנה אם הקדישו וגואלו אחר חוזר לבעלים ביובל. ולא נחת לפרושי אלא חלוק דשייך כשהוא עצמו פודהו. תוס'.

[*ינותן דמי שווייו . מ"ש הר"ב נותן דמי ניזק. ע' במ"ש במ"ב פ"ה בד"ה שאין כו']:

חבל בזה ובזה משלם נזק שלם . אפי' תימא ר"ע דמתני' ח' פ"ג דב"ק. דאמר אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם. והא דתנן בשור המועד משום המית עבד כו' דלא משכחת בתם. גמ':

והבשת ופגם . דא"ק (דברים כ״ב:כ״ט) ונתן האיש השוכב עמה וגו' הנאת שכיבה נ' מכלל דאיכא מלתא אחריתא ומאי ניהו בשת ופגם. גמ':

והפגם . פי' הר"ב שמין כו' עיין בזה במ"ז פ"ג דכתובות וז"ל רש"י [סד"ה תחת]. פגם היינו נזק ששוה פחות מבתחלה. ע"כ:

הכל לפי המבייש והמתבייש . אבושת קאי ולא קתני בשת ופגם אלא לומר דנ' כסף לאו לכולי מלתא נינהו. ומ"ש הר"ב אדם נקלה וכו'. עיין ג"כ בכתובות שם. וצ"ע דאמאי מפרש דין הבשת ולא דין הפגם:

נמצא האומר בפיו יתר מן העושה מעשה . גמ'. ממאי [דמשום לשון הרע בלבד קא יהיב לה] דלמא משום דקא גרים לה קטלא דכתיב (שם) ואם אמת היה הדבר וגו' והוציאו את הנערה וגו'. אמר קרא כי הוציא שם רע. על שם רע שהוציא:

אלא על לשון הרע . והוא מה שנאמר (במדבר י״ג:ל״ב) ויוציאו דבת הארץ. הרמב"ם:

זה עשר פעמים . לשון הר"ב דמשמע על זה נתחתם גז"ד. ולאו משום צרוף דאחריני. רש"י.