תוספות ישנים על יבמות קטו:

וחזינן לאלתר פ"ה דאם שהו במים חיישי' דילמא אחריני נינהו לפי שהמים משנים צורת האדם. ול"נ [דהא לקמן] אומר דמיא מצמת צמתי. והא דאמר לקמן לאחר ג' ימים אין מעידין עליו היינו נהרג. ועוד א) דהא קאמרי סימנים ודאי מהימנא. הרי מ"מ עלייהו סמכא ואיכא למימר דאמרה בדדמי כיון דמים כי מלחמה הוו. וי"ל דאמרה בדדמי כי לא יצא הטבוע מן המים. ופריך ואם לא יצא מן המים אשתו אסורה דמים שאין להם סוף אשתו אסורה. ומשני כגון אם חזנהו לאלתר כשעלה מן המים מיד דהתם לא שייך בדדמי ב) דהכא מצי למיהוי שינה בחי כמו מת. ואין לה במה לטעות. ודייקנא ג) אבל אם המתינו עד לאחר ג' ימים לא מהימנא דאימור נשתנה מראיתו ואמרה בדדמי. וא"נ לאחר ג' ואמרה סימנים מובהקים דאין עשויין להשתנות לאחר מיתה ולא על תביעות עין סמכינן שהיה לנו לחוש דילמא תפח אלא אסימנין. ולכ"ע היכא דאיכא סימן מובהק ברוב פרצוף ודאי מהימנא אפי' לאחר ג'. (ואע"ג דליכא איניש כה"ג אמרי' פ' אלו נערות בצירף ידו למטה משלשה וכדרבא שר"ל אינה כדרבא):

שומשמין מאי סימנים איכא. וא"ת אפי' הוא יהיב בהו סימני ליהמניה לומר אחריני נינהו במגו דלקוחין הן בידי. וי"ל דאיכא עדים שראו שהפקיד אצלו ועדיין הן אצלו ובעדים ודאי לא מהימן לומר לקוחין הם אצלי:

ומי חיישינן שמא פינן. וא"ת דלמא שאני התם משום דאין לנו לחוש שמא להקל. אבל מספיקא לא מפקינן משום דשמא פינן. וי"ל דה"נ קולא דקאמר דהוי טבל ומעשר ממנו על מקום אחר על ודאי טבל: