תוספות רי"ד על יבמות ע.

מנה"מ דת"ר וזרע אין לה אין לי אלא זרעה זרע זרעה מנין ת"ל וזרע אין לה מ"מ וכבר פסיקתא הל' לעיל דגוי ועבד הבא על ב"י הולד כשר:

כ"ג פעמים שהוא פוסל כיצד בת כהן שנשאת לישראל וילדה ממנו בת והלכה הבת ונשאת לכהן וילדה ממנו בן ה"ז ראוי להיות כ"ג עומד ומשמש ע"ג המזבח. מאכיל את אמו ופוסל את אם אמו וזאת אומרת לא כבני כ"ג שהוא פוסלני מן התרומה:

הערל וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה נשיהם ועבדיהם יאכלו, פצוע דכה וכרות שפכה הן ועבדיהן יאכלו נשיהן לא יאכלו ואם לא ידעה משנעשה פצוע דכה הרי אלו יאכלו, פי' ערל שמתו אחיו מחמת מילה אסור בתרומה נשיהן ועבדיהם ערילות לא נפקו מכללא אלא אינהו מחסרי תקנתא אבל פצ"ע וכ"ש פוסלין נשיהן בביאתן דהו"ל נבעלה לפסול לה, ואם היתה נשואה לו מקודם לכן ונעשה כ"ש ולא ידעה ה"ז אוכלת. תנאי ר"א אומר מנין לערל שאינו אוכל בתרומה נאמר תושב ושכיר בפסח ונאמר תושב ושכיר בתרומה מה תו"ש האמור בפסח ערל אסור בו אף תו"ש שאמור בתרומה ערל אסור בו. ר"ע אומר א"ל ה"ה אומר איש איש מזרע אהרן והוא צרוע לרבות הערל כטמא והאי קרא בתרומה כתיב דכתיב ובא השמש וטהר וגו':