תוספות רי"ד על יבמות סד:

אמר ר"י בר"י דר"ש ב"ש בשמי' דרב ל"ש אלא בדורות הראשונים ששנותיהן מרובין, אבל דורות אחרונים ששנותיהן מועטין שתי שנים ומחצה כנגד ג' עוברין, רבא אר"נ ג' שנים כנגד ג' פקודות, דאמר מר בר"ה נפקדה שרה רחל וחנה. א"ש ליתנהו להני כללא מכדי מתני' מאן תקין ר' והא בימי ר' והא בימי ר' דאימעטי שני דכתיב ימי שנותינו בהם שבעים שנה.

אמר מר שמא לא זכה לבנות ממנה ודילמא איהי לא זכי' ולמה יש לה כתובה מספיקא, איהי כיון דלא מפקדה אפו"ר לא מיענשא:

ורשאי השני לשהות עמה י"ש שני אין שלישי לא מתני' מני ר' היא דתניה מג' א' ומת ב' ומת ג' לא תמול דברי ר'. פ' שכבר הוחזקה בניה להיות מתים מחמת מינה הלכך לא תמול אותו שאין לך דבר דבר שעומד לפני פקוח נפש ויגדל ערל וזה יקרא ערל שמתו חיו מחמת מינה וקס"ד בתרי הוי חזקה. רשב"ג שלישי תמול דבג' הוי חזקה לא בתרי אימור דפליגי במינה, בנישואין מיד פליגי. אין והתנא נשאת לא' ומת לב' ומת לג' לא תנשא דברי ר' דהוחזקה קטלנית רשב"ג לג' תנשא לד' לא תנשא. פי' וכי היכי דפליגי בחזקת קטלנית ה"נ פליגי בחזקת עקרה ומתני' ר' היא. בשלמא גבי מילה איכא משפחה דמרפי דמא. אלא נשואין מ"ט א"ל לר"א הכי אמר אביי מהדרוניא משמי' דרבא מעין גורם, ור"א מזל גורם א"ב דנפל מדיקלא ומת א"נ דאירס ומית לרבא לא הוחזקה קטלניות שלא מת מחמת מעיינה לר"א הוחזקה קטלניות דאמרי' ממת מזלה ממית. וקי"ל כר"א דהוא בתרא:

א"ל ר"י ברי' דרבה לרבא בעי מיני דר"י ה"ל כר' א"ל אין הל' כרשב"ג א"ל אין ארוכי אריך. פי' א"ל סתומי הוא דפשט לך נשואין ומלקות כר' וסתות ושור המועד כרשב"ג נשואין הא דאמרן במתני' דבבי הוחזקה עקרה ובקטלנית נמי וגירשה אירסה ונתארלמנה כתובתה שלו. השיאה וגירשה השיאה ונתארמלה כתובתה שלא ואמרי' בגמ' טמא דהשו"ג השיאה ונתארמלה כתובתה שלה ואמרי' בגמ' טעמא דהשו"ג השיאה ונתארמלה לא נתארמלה תרי זימני לא חזיא לאינסובי. אגב אורחה קא סתים לן תנא כר' יבתרי זימני הוי חזקה ואם נשאת הקטלניות וג' דין הוא שתצא בלא כתובה כמו אוה שאין להכניס, והוא שלא הכי רבה אבל אם הכיר בה י"ל כתובה דהא רבא פסק ממוני לחומה איתתא דאביי כדאמרי בפ' אע"פ וש"כ ככתובה דמיא. ואי לאו דהוה לה כתובה לא הוי פסק לה מזוני:

מלקות דתנן מי שלקה ושנה בד' כונסים אותו לכיפה ומאילין אותו שעורין עד שתהא כרסו נבקעת פי' בעבירה ג' מכניסים אותו לכיפה ואין מלקין אותו עליהן, הכי מוכח באלו הן הנשרפין, וסתות דתנן אין האשה קובעת לה וסת עד שתתקבענה ג"פ, פי' אינה קובעת לה וסת לסמוך עלי' להיות דיה שעתתה כדתנן כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה ולא מטמאינן לה למפרע מע"ל ועוד דאם קבעה לה וסת והגיע שעת וסת ולא בדקה טמאה. דאורח בזמנו בא אינה מטהרת מן היסת אפילו ניכר פעמים שבדקה בב' וסתות ולא ראתה ושינתה ראיתה ליום אחר ב"פ אפ"ה מחזיקים והתה לכשיגיע אם לא בדקה טמאה דאורח בזמנה בא: