תוספות רי"ד על יבמות קיג.

ומ"ש קטנה דאית לה כתובה ומ"ש חרשת דל"ל כתובה דא"כ מימנעו ולא מנסבה לה, פי' הלואי ויקחהו בלא כתו'. אבל קטנה דאתי' לכלל דעת לא מימנעי, וקטנה מנ"ל דאית לה כתובה דתנן הממאנת והשנייה והאיילנות אין להן כתובה. והחרשת מנ"ל דל"ל כתובה דתניא חרש ושוטה שנשאו פחקת אע"פ שנתפקח החרש ונשתפה השוטה אין עליהן כלום רצו מקיימין יש להן כתובה מנה. ופקח שנשא חרשת או שוטה אע"פ שכתב לה מאה מנה. כתובתה קיימת מפני שרצה להחזיק בנכסיו טעמא דרצה הא לא רצה אין לה. א"ה פקחת וחרשת נמי לתקיו לה כתובה דא"כ מימנעה ולא נסבא להו. יותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא:

ההוא חרשא דהות בשביבותי' דר"מ אנסבי' וכתב לה ד' מאה זוזי מנכסיה א"ר מאן חכים כר"מ דגברא רבא הוא וקסבר אלו רצה שפחה למשמשו מי לא זבנינן להי. וכ"ש הכא דאיכא תרתי. וי"ל ה"ה אם משיאו מידי דהוה אקטן דתנן בשלהי פ' הותב קטן שהשיאה ואביו כתובתה קיימת שע"מ כן קיימה אבל איהו דוקא אם נתפקח דומיא דקטן שהגדיל אבל היכא דפסקה לה ב"ד אע"ג דלא נתפקח כעובדא דרב מלכוי.