תוספות רי"ד על שבת סט.

דידע לא בתחומין ואליבא דר"ע פי' ה"ה נמי דמצי למימר בלאו דמחמר ואליבא דרבנן ומאי דקשיא לי במה"ק אמאי לא אוקמה כגון דידע לאו וכרת דכולהי מלאכות אלא שגג בשיעוריהן אי נמי ידע כל המלאכות ושגג בתולדותיהן ועשה מ' תולדות מעין מ' אבות נראה לי לתרץ דלריש לקיש דאמר עד שישגוגו בלאו ובכרת שבה ואם שכח הכרת ושגג בלאו קרי לי' קרוב למזיד ואינו מתחייב חטאת ה"ה אם יודע איסור המלאכות וסבור ששיעור האוכלין הן כשתי גרוגרות ושגג ועשה כגרוגרות אי נמי ידע האבות ושגג בתולדותיהן גם זה קרוב למזיד דכיון דידע איסור כל המלאכות איבעי לי' למיד' בשיעוריהן דילמא יגע באיסור תורה וכן נמי אם ידע האבות איבעי לי' למידק בתולדות וכיון דלא דק קרוב למזיד הוי דהשתא היכא דשכח הכרת לבד שהוא זכור בלאו קרי לי' קרוב למזיד ופטור כ"ש היכא שיודע את הלאו והכרת ואל שגג אלא או בשיעוריהן או בתולדותיהן דהוי קרוב למזיד לפטור להכי אוקי לה דשכח כל המלאכו' ולא ידע לה אל בתחומין:

כמאן כמונבז יש לתמוה הברייתא מבוארת ב פירוש שהוא מונבז ומה לו לתלמודא להביא הכלל ולימא כמאן כמונזב. ויש לומר בא התלמודא להביא ברייתא שמוכיח משם בפירוש דמחייב מונזב בשגגת קרבן לבדו שלא תאמר מה שאמר לר"ע וכ"ש שהוספת לדבריו דר' עקיבא קאמר לי' שהיה רוצה להסתור הבנין אב שלו ואיהו לא סבירא לי' לפיכך הביא זו הברייתא להוכיח בפירוש דהכי סבירא ליה: