תוספות רי"ד על שבת לט.

אמר רב חסדא ממעשה שעשו אנשי טבריא ואסרו להו רבנן בטלה הטמנה בדבר המוסיף וא פי' מבע"י מיכן יש לדקדק שלא אסרו ההטמנה אלא במה שנאסר להשהות כגון בשיל ולא בשיל לר' חנניא או מצטמק ויפה לו לר' יהודא אבל אם הוא כמאכל בן דורסאי לר' חנניא או מצטמק ורע לו לר' יהודא מותר להטמינו ואפי' בדבר המוסיף דהשתא להשהות ע" גגחלים דאיכא למיחש לחתוי שרי להטמין בגפת וזבל דליכא למיחש לחתויי ולא נאסרו אלא משום גזירת רמץ לא כ"ש ולא נאסרת ההטמנה אלא בדבר שנאסר להשהות שהפריזו חכמים וגזרו כל דבר המוסיף הבל משום גזירת רמץ ואע"ג דליכא למיחש בהו לחתויי משום גזירה אסרו אותם אבל כל דבר שהוא מותר להשהות מותר להטמין שאם אתה אומר שההטמנה נאסרה בכל דבר א"כ היאך לומד דבר זה ממעשה טבריא ההתם מתחממין המים בשבת והילכך אע"פ שהתחילו ועשו מע"ש אסורין אבל הכא שבישל כל צרכו וגם הוא מצטמק ורע לו שלא נהנה מתוספת חימום שבת כלל למה יאסר א"ו מדיליף מהתם ש"מ דלא נאסרה אלא כשמתחממת ומוספת בישול בשבת לר' חנניא שלא היא כמאכל בן דורסאי ולר' יהודא שהיה מצטמק ויפה לו שנהנה מחימום שבת וראיתי שר"ת זצוק"ל כתב דאפי' ר' חנניא מודה שאין טומני בדבר המוסיף הבל ואפי' מטין קדרה שבישלה כל צורכה גזירה שמא יטמי ברמץ או שמא ירתיח ואינו נראה לי דהא ברמץ גופי' הוי שרי ובמוסיף הבל דגזרי' או רמץ אסור ושמא ירתיח לא נאמר אלא לאחר חשיכה אבל קודם חשיכה ירתיח וירתייח מה יעשה לנו: