תוספות רי"ד על שבת קלח.

משום מאי מתרינן בין. פי' כיון דהבערה לחלק יוצאת כאלו כתיב לאו אכל מלאכה ומלאכה דמי והו"ל כמו לאוין דחלב ודם שהן חלוקין זה מזה וצריך להתרות על החלב מושם חלב ועל הדם משום דם וכך על כל מלאכה ומלאכה:

מה דרכו של בורר נוטל אוכל ומניח פסולת ה"נ נוטל אוכל ומניח פסולת. פי' מפריש הפסולת מן האוכל ונוטל האוכל ומניח הפסולת וה"נ הכי עבוד א"ר זירא כוותי דידי מסתברא מה דרכו של מרקד פסולת למעלה ואוכל למטה כו'. פי' לא דמי המשמר לבורר דבורר הוי כחטים כשכיברן בכברה להשיר דרך הנקבים העפרירות שיש שם ונמצא פסולת למטה ואוכל למעלה אב המרקד את הקמח משיר הקמח דרך הנקבים והסובין נשארין בנפה ובין בורר חטים שהפסולת למטה ואוכל למעלה ובין המרקד שהפסולת למעלה ואוכל למטה שניהן הן נקראין פסולת מתוך אוכל שהרי מקבץ הפסולת למקום אחד ומשליכה והאוכל מניח ואוכל מתוך פסולת דאמרי' דהוי שינוי כגון שבורר האוכלין אוכל אוכל ומניח הפסולת שם שאין דרך עולם בכך ובורר דתנן בפ' כלל גדול בנפה ובכברא הוה דומיא דמרקד אלא שהמרקד בקמח והבורר בחטים והמורה פי' התם במשנה הבורר פסולת בידיו המרקד בנפה. ואינו נ"ל דהתם אמרי' אלא אמר רב יוסף בורר ואוכל ביד בורר ומני' ביד ובקינון ובתמחוי לא יברור ואם בירר פטור אבל אסור בנפה ובכבר' לא ברור ואם בירר חייב חטאת אלמא אין חיוב חטא' נוהג אלא בנפה וכברה:

טלית כפילה לא יצא פי' המורה לשטוח טליתו על ארבע יתדוה לישן תחתי' וראשי' מתכפלין מכאן ולכאן לצד הארץ והויין לי' כתלים להגן מן החמה דהוי אוהלא ואינו נראה דמה איסור יש בכפילת ראשי' שנעשים לו כתלים כי אם בפרישתה שעושה אהל על ראשו ומה לו לומר כפיל הונ"ל לפרש כך טלית כפיל השהיתה טליתו תלוי' מבע"י על יתד א' והי' היתד באמצעה ושני ראשי' משולשין מיכן ומיכן ליתד ובעבור זה קורא אותה כפילה שהיתה תלוי' כפולה שהיתד הי' באמצעה ועכשיו ביום השבת רוצה לפרוש שני ראשי' לכאן ולכאן ולשטחן על יתדות אחרים כדי לעשות לו צל ואתא למימר שלא יעשה ממנה אהל בשבת ואל אמרי' כיון שהיתה תלוי' ביתד מע"ש הו"ל כאלו התחיל מבע"י והשתא לא הוי אלא כמוסיף בעלמא ומותר להוסיף בשבת דזה שתלאה ביתד לא מוכחא מילתא דלשם אהל תלאה שם אלא כאדם שתולה טליתו שלא תלך אנה ואנה והילכך כששוטח שני ראשיו אהל גמור קעביד אבל אם כרך מאתמול על שני ראשי' חוט או משיחה כדי למותחן בהן מוכחא מלתא שדעתו לעשות מהן אוהל הלכך כשתלאה ביתד מבעוד יום הוי תחלת אוהלא ועכשיו כששוטח שני ראשיו אינו אלא מוסיף על אוהל עראי: