תוספות רי"ד על שבת קלב:

דילמא משום גברא הוא דלא חזי פי' ואע"פ שמ"מ חמורה הצרעת שטומאתה דוחה את העבודה משא"כ בטומאת מת. אנן אקציצה דצרעת מהדרינן כדאמרינן מילה דוחה אותה וא"כ מה שאומר דצרעת דוחה את העבודה מקציצתה קאמר שאין קוצצין את הבהרת מפני העבודה:

נגעים טהורין מאי איכא למימר. אי הוה בעי הוה א"ל ונגעים טהורין מנלן דדחו עבודה. אלא דרב אשי בעי למימר דמן דינא הוא דאל דחיא עבודה צרעת ואפילו בנגעים טהורים משום דבעידנא דקא מיעקר לאו נא מקיים עשה

ונגעים טהורים פירש המורה כגון בוהק ופרחה בכולו. ואינו נ"ל דבוהק אינו נגע דכל שהוא מקרום ביצה ולמטה לא מקרי נגע והקוצצו אינו עובר ומאי דמרבה בספרי עד שלא נזקק לטומאה הוא נגע מקרום ביצה ולמעלה אלא שאין בו סימן טומאה שער לבן ומחי' ופסיון ופרחה בכולו נמי אין לומר בו שלא יקוץ כיון דפרחה בכולו אטו כל גופו יקוץ ונראה לי דנגעים טהורים הם נגע העומד שני שבועות ולא פשה ולה הביא סימן טומאה שהוא טהור כדתנן בפ"ק דנגעים וכל זמן שיולדו בו סימני טומאה הוא טמא כדתנן בפ"ג דנגעים עור הבשר מטמא בשני שבועות ובשלשה סימנין בשער לבן ובסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני' ואחר הפטור והפסיון בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני ואחר הפטור. והילכך כיון שראוי להיות טמא אסור לקוצו ולא זמן שהנגע בו אע"פ שהוא טהור פסול לעבודה כדתנן בפרק מומין אלו בבכורות ובעלי נגעים טהורין פסולים באדם וכשרים בבהמה: